למה, לעזאזל, שאני אשתמש בשישה כוכבים בשביל דירוג?

כן, אני יודע - 6 זה מספר מוזר. מצד אחד הוא לא גדול, מצד שני הוא זוגי כך שאין לו נקודת אמצע. בנוסף הוא נראה כמו 9 אבל הפוך, what's up with that?

לא משנה.

בתור דוגמא, נדבר על סרטים - למרות שהדירוג הזה תופס לכל תחום.

אילו שיטות דירוג נפוצות יש לנו?

שיטה מס' 1. 10 כוכבים

שיטה מס' 2. 5 כוכבים

בנוגע לשיטה מספר 1, לכולנו יש סרטים שדירגנו 10 (נניח, Shawshank Redemption), ולכולנו יש סרטים שדירגנו 1 (נניח, בכבוד שלי [google it], או Battlefield Earth). אבל עם יד על הלב, כמה סרטים אנחנו מדרגים 2? 3? אפילו 4? מעט מאוד. בפועל, הדירוג הזה לוקה בתסמונת אשר נקראת בספרות המקצועית "יותר מדי דרגות לסרטים מחורבנים". הרי בתכלס, אם הסרט מדורג 6, זה נחשב מאעפן למדי - והוא כבר על הצד הטוב של הסקאלה(!)

אז תחשבו, ובצדק, ששיטת ה5 כוכבים הרבה יותר טובה. נדמה לי שהיא גם באמת יותר נפוצה - אבל גם היא לא מושלמת. הדירוג הזה לוקה בתסמונת ה"פחות מדי דרגות לסרטים טובים". הרי סרטים שמדורגים 3 הם בדיוק באמצע - קרי 'meh' כאלה, סרטים שמדורגים 5 אמורים להיות masterpiece, ונותרנו בעצם עם דרגה 4 שאמורה להכיל את כל הטווח בין 'אחלה' ל'מצוין'. לכן אנחנו עדים להמון מקומות בהם נותנים דירוג 4.5 - מה קשור שברים עכשיו? למה לא 4.78? אין דבר כזה חצי כוכב, כסת"חנים שכמותכם.

אם החזקתם עד כה, קודם כל - כל הכבוד! דבר שני, אני יודע מה אתם חושבים: אוקיי, אז למה אתה לא בוחר ב7 כוכבים וזהו? למה אתה משתמש ב6, מה, בשביל לעשות דווקא כמו איזה ילד emo שלוקח את הפוני לצד למרות שכולנו יודעים שזה מכוער?

לא (וזה לא רעיון שלי בכלל*).

הבעיה היא בשילוב של שתי התסמונות שהזכרתי מקודם - ועיקרה: הגרנולריות של התחום הגרוע אינה זהה לגרנולריות של התחום הטוב. לשיטתי, אנחנו צריכים פחות מגוון של דרכים לתאר דברים גרועים, ויותר מגוון של דרכים לתאר דברים טובים. לכן בשיטת 6 הכוכבים נקודת ה'meh' היא עדיין 3, אבל יש לנו את 4-6 בשביל לתאר את הטוב, ו1-2 בשביל לתאר את הרע.

וזוהי השיטה, עבור סרטים, וכאמור אפשר להשתמש בה לכל דבר אחר:

1. גרוע

2. לא טוב

3. בסדר

4. טוב

5. טוב מאוד

6. scott pilgrim vs. the world (קרי: מצוין!)

או בסלנג:

1. גרוע ברמות כואבות עד כדי מצחיקות, אשקול להמליץ לאחרים בשביל להסב סבל

2. בזבוז זמן מיותר, לא שווה לראות אפילו בצחוק**

3. צפי, לא אראה בשנית

4. אחלה, אשקול לראות בשנית

5. נהדר, אצפה בשמחה עוד הרבה פעמים

6. מדהים, אצפה שוב בכל רגע נתון

או בדוגמא (שרירותית למדי):

1. Sharknado

2. The Purge Anarchy

3. Her

4. Zombieland

5. No Country For Old Men

6. Snatch

אוקיי, אז הגענו לישורת האחרונה, אני יודע שזה המון לעכל, סיכוי סביר שהמוח התפוצץ לכם ושכל העולם אותו הכרתם פתאום נראה קר ומנוכר. זה בסדר, זה קורה לי כל בוקר. קחו אויר, דעו שהכל יהיה טוב in time (וואו, זה הזכיר לי את הסרט המחורבן הזה, מדורג 2 אגב).

אני מבין שהשיטה הזו לא טבעית, יש שירחיקו לכת ויקראו לה Abomination. לא לתפוס אותי במילה אך הבנתי שהכנסיה הקתולית התחייבה שכל אדם המשתמש בשיטת ששת הכוכבים יישרף באש הגיהנום (איום גנרי המדורג לגמרי 3, אגב). אבל אם חושבים על זה רציונלית, זה דווקא נשמע פחות ופחות רע. חוצמזה - תמיד נחמד להיות אנרכיסט בשקל, לא?

תנו לזה הזדמנות, ייתכן שתגלו עולם קסום ומופלא שכולו מתרגם טוב לדירוג נוח.

וייתכן שלא, אבל אז אתם כנראה אנטישמים, או לכל הפחות אנטיאופטומטריסטים (וואו, ממש קשה לכתוב את זה).

(*)קרדיט לשיטת הדירוג מגיע לגלעד, למרות שמי יודע איפה הוא היה בלעדי, כך שכנראה אפשר לומר שהקרדיט מגיע כולו אלי. זה debatable.

(**)כן, שמתי לב לאנומליה הזו ש2 יכול להתפרש כגרוע יותר מ1, היות וסרטים המדורגים 1 כן עלולים לזכות בהמלצה (זה כ"כ גרוע שחייבים לראות!) בעוד ש2 בחיים לא יזכו בהמלצה. כאן עולה השאלה 'האם לדרג לפי רמת גריעות או לפי רמת הנאה', שכן לעיתים גרוע יותר --> כיף יותר. אולי אדבר על זה בפוסט ה1000 שלי (הופה מי עשה כאן טקטיקה מטורפת של עירור עניין ללא אחיזה במציאות? סחבק.)