קולנוע: No Country For Old Men (ארץ קשוחה)

הסרט ארץ קשוחה מזכיר לי קצת את רשת הפאסט פוד (מספר אחת!) In-N-Out. כשאתה מסיים אותו, או שאתה מתלהב בטירוף, או שאתה לא מבין על מה כל ההייפ.

תחת הבימוי והכתיבה של שני אחים (ג'ואל ואית'ן כהן: ביג לבובסקי, פארגו), הסרט זכה בשנת 2008 בשלושת האוסקרים הנחשבים ביותר: הסרט הטוב ביותר, הבימוי הטוב ביותר והתסריט הטוב ביותר (הוא זכה גם באוסקר רביעי - נגיע אליו בהמשך).

במקום לסכם את העלילה - אנסה לתמצת את עיקר דברי לחמש סיבות שגורמות לי להמליץ על הסרט:

1. לסרט אין מוזיקת רקע: זה אולי נשמע מוזר, או יותר נכון לא נשמע בכלל - אך במהלך כל הסרט יש שקט ברקע, שקט רועם. השילוב בין השקט, למדבר, לאנטון שיגור - משאיר אותך על הקצה של המושב ולא מרפה ממך לרגע.

2. אנטון שיגור: אי אפשר להסביר במילים עד כמה עוצמתית ההופעה של חוויאר ברדם, אבל בשניה שהend credits התחילו היה ברור שהוא הולך לקטוף בקלות את האוסקר על שחקן המשנה הטוב ביותר. אנטון שיגור הוא הדמות הכי מפחידה שנתקלתי בה על המסך, by far. לא ברור האם זו התספורת המוזרה, הקול הצרוד, המבט החלול או מיכל האויר שלו - אבל משהו שם היה מטריד.

3. סצינת המכולת: מחזיקה בשיא בקטגוריית 'הכי הרבה מתח עבור הכי מעט התרחשויות'. מדהים כמה רגש הם מצליחים לעורר עם דמות לא רלוונטית ואפס אביזרים, הסצינה הזו גרמה לי להפסיק לאכול קאבוקים.

4. טומי לי ג'ונס: כי בינינו, איך אפשר שלא לאהוב אותו.

5. המקוריות: הסרט שובר כל מיני מוסכמות גנריות של סרטים, קשה להכנס בעובי הקורה בלי לספיילר - אז אציין שהכוונה היא לסיפורים של לו-אלן, קארלסון וולס (וודי הארלסון) וכמובן אנטון שיגור. גם סוף הסרט עצמו לא סטנדרטי, ולמרות שלא הצלחתי להחליט עדיין מה אני מרגיש כלפיו, אין ספק שהוא מעורר אמוציות. יש כאלו שהתעצבנו, יש כאלו שהתבלבלו, ויש כאלו שאהבו - אבל אף אחד לא נשאר אדיש.

הגענו ל...שש, שזה הדירוג המקסימלי בסולם - שהסרט 'ארץ קשוחה' מגרד מלמטה. אני נותן לו את הדירוג המכובד 5/6.

טלויזיה: The Wire (הסמויה)

הסמויה היא הסדרה האהובה עלי ביותר בכל הזמנים (רק כשתסיים 'משחקי הכס', אוכל למצב אותה בהשוואה), אך כשמישהו שואל אותי 'על מה היא' אני נאלץ לענות 'סדרת משטרה על העיר בולטימור'. 

וזה, לצערי, נשמע כמו LAPD סוג-ז'.

כך קורה שכשניגשים לתאר את 'הסמויה', תמיד ישנה את אותה הבעיה: התיאור המילולי של הסדרה, לא מחמיא לה - בלשון המעטה.

אבל לקרוא לסמויה סדרת משטרה זה כמו לקרוא לבר רפאלי בחורה ישראלית, כי הסמויה היא לא באמת סדרת שוטרים ועבריינים - היא יצור שונה לגמרי. הסמויה סובבת את הסיפורים של חיי הפשע בבולטימור, הן מהזווית של השוטרים, הן של סוחרי סמים, והן מזוויות נוספות. היא עוברת נושא נושא, ומציגה לצופה בה תמונה רחבה מאוד - תמונה ממנה עולה כי ב'משחק' הזה אין בדיוק טובים ורעים, יש אנשים - ולעיתים ההגדרה שלך כטוב לא מונעת ממך לעשות רע, ולהיפך.

כל עונה מהסמויה מתמקדת בסיפור אחר, העונה הראשונה מתארת את סחר הסמים, השניה מתמקדת בועד עובדי הנמל, השלישית מתמקדת במשטרה, הרביעית במערכת החינוך והחמישית בעיתונות.

כמובן שיש קו רציף בין כל העונות, והתפתחות ענקית, אדירה, של הדמויות. המשחק והתסריט כה מוצלחים, עד שלעיתים אתה סבור שאתה צופה בסדרה דוקומנטרית של נשיונל ג'יאוגרפיק. בנוסף, מעניין לדעת כי חלק נרחב מהקאסט בסדרה אכן הגיע מהרחוב - חלקם שירתו במשטרה, וחלקם היו מעורבים בסחר הסמים בבולטימור, ועם זאת אני לא יכול להצביע על דמות אחת בסדרה שנראתה לי 'משוחקת' - זה מרשים מאוד, ולדעתי מעיד בעיקר על איכות הבימוי ותשומת הלב לפרטים.

אך מעבר למשחק טוב, יש לסמויה ערך מוסף - אני הולך להשמע יומרני אבל bear with me - דרך הצפיה בסדרה אתה מקבל שיעור על החיים. אני יכול לספר שיצא לי לתהות הרבה פעמים: איך זה שיש אנשים חכמים שהופכים למכורים לסמים? איך זה שחלק מהפושעים הם אנשים מבריקים? איך קורה שפוליטיקאי חכם עם אידיאולוגיה אמיתית הופך לפופוליסט מושחת? ועוד ועוד. הסדרה עונה על כל זאת, וכאשר מגיעים לסופה - בסצינה האחרונה ממש, פתאום כל האסימונים נופלים, ואנחנו נשארים עם תובנה קשה, אך נכונה, על העולם הסובב אותנו.

קשה לתאר את הסמויה, וקשה יותר להתחיל לצפות בה. הרבה אנשים פורשים קצת אחרי ההתחלה שלה היות והפרקים הראשונים עלולים להיות משעממים יותר מחתונה של פולנים (עקב אי הכרת הדמויות, וההרגשה ש'ראיתי את זה כבר בעבר'). בנוסף, העונה השניה היא העונה החלשה ביותר בסדרה ומהווה נקודת שבירה נוספת - המעבר מעולם הסחר בסמים לעולם הנמלים הוא מעבר חד, חד מדי.
מי שצולח את העונה השניה, בד"כ ימשיך עד הסוף - ונסיוני האישי מראה אחוזי הצלחה גבוהים: מלבד שני אנשים, כל מכריי שצפו בסדרה עד סופה מכתירים אותה בתור הסדרה הטובה היותר שהם ראו. כל השאר פרשו (בעיקר בהתחלה), או לא צפו בה בכלל.

ובשביל להמחיש את ההבדל שלה בין סדרות טובות אחרות, אבצע השוואה לסדרה סופר פופולרית (ומצוינת) אחרת: breaking bad.
אם עלי למנות את הדמויות הטובות ב'שובר שורות' (מה זה השם המפגר הזה?), הרשימה לא מאוד עמוסה:
וולטר, גאס, מייק, סול. אני חושב שג'סי היא דמות שטוחה ולא מעניינת - אבל אצרף אותו לרשימה כי הרוב כן אוהבים אותו. אנחנו נשארים עם 5 דמויות, 6 אם דוחפים גם את האנק (למרות שאני חושב שהוא דמות גרועה הן מבחינת עניין והן מבחינת משחק).
בסדרה פופולרית אחרת, 'דקסטר', הרשימה עוד יותר קלה: דקסטר. (נו טוב, וטריניטי)
ב'סופרנוס' יש את טוני, ואני בטוח שישנן עוד דמויות אבל בחיי שאני לא מצליח לזכור אף אחת (וזה קצת מעיד עליהן)
וכמובן יש את הרשימה של 'גיבורים': .
לעומת זאת, אם עלי למנות את הדמויות הטובות ב'סמויה':
עומאר, מקנולטי, באנק, לסטר, באני, סטרינגר, מרלו (אמא'לה), פרופ ג'ו, סלים צ'ארלס, קרקטי, בודי, ווי-ביי, קימה, באבלס, האח מוזון, סנופ - ועוד השארתי כמה 'גבוליים' בחוץ (ד'אנג'לו, אייבון, קאטי, ראוולס, ג'יי, ספירוס, סובוטקה ויש עוד). אני אפילו לא טורח לספור, ברור שיש כאן סקאלה שונה לחלוטין. גם אם לא תסכימו איתי בנוגע לרשימות הקודמות, אני בספק ענק שניתן להרכיב רשימה לא מאולצת של דמויות טובות, באורך דומה.

וזה בעצם סוד הסדרה, מעבר לעלילה הסופר-מעניינת, מעבר לחלון הזה לתוך מציאות קשה שמנוכרת לנו מחד אבל מוכרת לנו מאידך, מעבר למוסר השכל החזק שנצרב לך בתודעה - מדובר בסדרה עם המון רבדים, עם המון אנשים ועם המון סיפורים מעניינים ותובנות מאלפות.
מדובר בסדרה מיוחדת, שאין שני לה.

6/6, בקלות.

למה, לעזאזל, שאני אשתמש בשישה כוכבים בשביל דירוג?

כן, אני יודע - 6 זה מספר מוזר. מצד אחד הוא לא גדול, מצד שני הוא זוגי כך שאין לו נקודת אמצע. בנוסף הוא נראה כמו 9 אבל הפוך, what's up with that?

לא משנה.

בתור דוגמא, נדבר על סרטים - למרות שהדירוג הזה תופס לכל תחום.

אילו שיטות דירוג נפוצות יש לנו?

שיטה מס' 1. 10 כוכבים

שיטה מס' 2. 5 כוכבים

בנוגע לשיטה מספר 1, לכולנו יש סרטים שדירגנו 10 (נניח, Shawshank Redemption), ולכולנו יש סרטים שדירגנו 1 (נניח, בכבוד שלי [google it], או Battlefield Earth). אבל עם יד על הלב, כמה סרטים אנחנו מדרגים 2? 3? אפילו 4? מעט מאוד. בפועל, הדירוג הזה לוקה בתסמונת אשר נקראת בספרות המקצועית "יותר מדי דרגות לסרטים מחורבנים". הרי בתכלס, אם הסרט מדורג 6, זה נחשב מאעפן למדי - והוא כבר על הצד הטוב של הסקאלה(!)

אז תחשבו, ובצדק, ששיטת ה5 כוכבים הרבה יותר טובה. נדמה לי שהיא גם באמת יותר נפוצה - אבל גם היא לא מושלמת. הדירוג הזה לוקה בתסמונת ה"פחות מדי דרגות לסרטים טובים". הרי סרטים שמדורגים 3 הם בדיוק באמצע - קרי 'meh' כאלה, סרטים שמדורגים 5 אמורים להיות masterpiece, ונותרנו בעצם עם דרגה 4 שאמורה להכיל את כל הטווח בין 'אחלה' ל'מצוין'. לכן אנחנו עדים להמון מקומות בהם נותנים דירוג 4.5 - מה קשור שברים עכשיו? למה לא 4.78? אין דבר כזה חצי כוכב, כסת"חנים שכמותכם.

אם החזקתם עד כה, קודם כל - כל הכבוד! דבר שני, אני יודע מה אתם חושבים: אוקיי, אז למה אתה לא בוחר ב7 כוכבים וזהו? למה אתה משתמש ב6, מה, בשביל לעשות דווקא כמו איזה ילד emo שלוקח את הפוני לצד למרות שכולנו יודעים שזה מכוער?

לא (וזה לא רעיון שלי בכלל*).

הבעיה היא בשילוב של שתי התסמונות שהזכרתי מקודם - ועיקרה: הגרנולריות של התחום הגרוע אינה זהה לגרנולריות של התחום הטוב. לשיטתי, אנחנו צריכים פחות מגוון של דרכים לתאר דברים גרועים, ויותר מגוון של דרכים לתאר דברים טובים. לכן בשיטת 6 הכוכבים נקודת ה'meh' היא עדיין 3, אבל יש לנו את 4-6 בשביל לתאר את הטוב, ו1-2 בשביל לתאר את הרע.

וזוהי השיטה, עבור סרטים, וכאמור אפשר להשתמש בה לכל דבר אחר:

1. גרוע

2. לא טוב

3. בסדר

4. טוב

5. טוב מאוד

6. scott pilgrim vs. the world (קרי: מצוין!)

או בסלנג:

1. גרוע ברמות כואבות עד כדי מצחיקות, אשקול להמליץ לאחרים בשביל להסב סבל

2. בזבוז זמן מיותר, לא שווה לראות אפילו בצחוק**

3. צפי, לא אראה בשנית

4. אחלה, אשקול לראות בשנית

5. נהדר, אצפה בשמחה עוד הרבה פעמים

6. מדהים, אצפה שוב בכל רגע נתון

או בדוגמא (שרירותית למדי):

1. Sharknado

2. The Purge Anarchy

3. Her

4. Zombieland

5. No Country For Old Men

6. Snatch

אוקיי, אז הגענו לישורת האחרונה, אני יודע שזה המון לעכל, סיכוי סביר שהמוח התפוצץ לכם ושכל העולם אותו הכרתם פתאום נראה קר ומנוכר. זה בסדר, זה קורה לי כל בוקר. קחו אויר, דעו שהכל יהיה טוב in time (וואו, זה הזכיר לי את הסרט המחורבן הזה, מדורג 2 אגב).

אני מבין שהשיטה הזו לא טבעית, יש שירחיקו לכת ויקראו לה Abomination. לא לתפוס אותי במילה אך הבנתי שהכנסיה הקתולית התחייבה שכל אדם המשתמש בשיטת ששת הכוכבים יישרף באש הגיהנום (איום גנרי המדורג לגמרי 3, אגב). אבל אם חושבים על זה רציונלית, זה דווקא נשמע פחות ופחות רע. חוצמזה - תמיד נחמד להיות אנרכיסט בשקל, לא?

תנו לזה הזדמנות, ייתכן שתגלו עולם קסום ומופלא שכולו מתרגם טוב לדירוג נוח.

וייתכן שלא, אבל אז אתם כנראה אנטישמים, או לכל הפחות אנטיאופטומטריסטים (וואו, ממש קשה לכתוב את זה).

(*)קרדיט לשיטת הדירוג מגיע לגלעד, למרות שמי יודע איפה הוא היה בלעדי, כך שכנראה אפשר לומר שהקרדיט מגיע כולו אלי. זה debatable.

(**)כן, שמתי לב לאנומליה הזו ש2 יכול להתפרש כגרוע יותר מ1, היות וסרטים המדורגים 1 כן עלולים לזכות בהמלצה (זה כ"כ גרוע שחייבים לראות!) בעוד ש2 בחיים לא יזכו בהמלצה. כאן עולה השאלה 'האם לדרג לפי רמת גריעות או לפי רמת הנאה', שכן לעיתים גרוע יותר --> כיף יותר. אולי אדבר על זה בפוסט ה1000 שלי (הופה מי עשה כאן טקטיקה מטורפת של עירור עניין ללא אחיזה במציאות? סחבק.)

רכב: Ford Focus 1.6EB Titanium "ישנונית"

A sleeper or Q-car is a car that has high performance and an unassuming exterior. Sleeper cars are so called because their exterior looks little or no different from a standard or economy-class car

פרולוג

כמו כל סיפור טוב, הכל התחיל עם פיאט בראבו....בביקור הראשון שלי במרכז לאחר רכישת הבראבו, נפגשתי עם חבר קרוב. הוא ביצע נסיעת מבחן קצרה, התלהב מאוד מהשילוב של מחיר/כוח/אבזור, והחליט שזה רעיון לא רע שהוא ישדרג את הספארק שלו למשהו קצת יותר זריז ומפנק היות ועלות הרכב אינה רחוקה מאוד מהמחירון של הקופסת סרדינים החמודה שלו.
אותו חבר הוא חובב עיצוב פנים ולפיתת מוטות אנכיים - אוקיי זה יצא רע אז אנסח מחדש - חובב סביבת נהג וגיר ידני. בנוסף חשוב לו מאוד שנתון גבוה, וק"מ נמוך.
למרות שהבראבו מגיעה עם לא מעט פינוקיטיס, הגרסא המאובזרת-ידנית שלה נדירה יותר משמאלני במג"ב, וכך לאחר לא מעט חודשים של חיפושים הוא החליט להרחיב את התקציב - ואיתו את האפשרויות.
מפה לשם בסופ"ש הקודם הוא מתקשר אלי ומספר על משהו שתפס את עיניו - פורד פוקוס.
זה הזמן לציין (לחובבי Snatch אנא השתמשו במבטא של טורקיש): i fuckin' hate focus. לא רק שיש כזו בכל חור (לכו רגע לחדר שינה תרימו את הארגז מצעים, 90% שיש שם פוקוס שלא ידעתם עליה), העיצוב שלה גרוטסקי בעיני. מבט חטוף במודעה ואני רואה שהיא גם בצבע אפור-ליסינג. נו באמת - מושלם, פשוט מושלם.
אבל כאן בערך נגמרות הטענות (השטותיות למדי, אני יודע). הרכב מגיע עם מנוע 1.6 EcoBoost שבאורוותו 182 סוסים, מאיץ ל100 קצת מתחת ל8 שניות, ידנית 6 הילוכים, וגרסת הטיטניום המדוברת מאובזרת יותר מארנולד שוורצנגר ב'קומנדו', כל זאת בחבילה שמציעה פרקטיות נהדרת, ומחיר קצת יותר נמוך מעלות של סופר-מיני חדשה (ומצ'עממת).

כך קרה שלמרות סלידתי האישית, לא יכולתי שלא להמליץ בחום על הרכב. הוא רכש את הרכב בתחילת השבוע, הלך ליישור קו במוסך (אשר לאחר בדיקת הרכב ציין כי כל הריג'קטים מהבדיקה במכון נעים בין 'מינוריים לחלוטין' ל'שקר', ולא דורשים טיפול מעבר למה שיבוצע בטיפול השגרתי הקרוב) - והיום יצאנו לטיול נהיגה יחד בצפון. יצא לי לנהוג לא מעט קילומטרים על הרכב.

התרשמותי מהרכב

טוב אז קודם כל, מכירים את זה שאתם לא ממש אוהבים ילדים אבל כן אוהבים את הדודנים? אז איני יודע אם זה בגלל שהרכב של חבר קרוב, אבל בטני נשארה רגועה כשפגשתי לראשונה את הרכב (קרי: האוכל לא עלה). הפרופיל היה ונשאר מכוער למדי; הפנסים האחוריים בעיצוב 'סמוחטה מרוחה' הם עדיין מה שפוסל עיצובית את הרכב בעיני. 

מצד שני - הטוסיק דווקא משובב נפש, הפרופיל נאה והחזית די יפה. הצבע אמנם משעמם יותר ממרתון של היפים והאמיצים, אבל וואו כמה שהאקזמפלר הספציפי הזה שמור... אני לא מגזים כשאני אומר - הייתי מאמין אם הוא היה מספר שהוא הגיע איתה ישר מהסוכנות. בתור חובב דיטיילינג לא יכולתי שלא להעריך את הבעלים הקודמים על רמת השמירה על הרכב.
נכנסים לקוקפיט והדבר הראשון שעולה בראש: וואו, המושבים שלה ממש נוחים. בדיוק נהגתי על מושבים של ג'ולייטה לפני המעבר לפוקוס, ואני מוכרח לציין שמושבי הפוקוס היו לי נוחים יותר בבירור. הם מחבקים אותך, אבל לא לוחצים. מרגישים מרופדים, אבל לא שוקעים. נהדר!

דבר שני: מה עבר לפורד בראש עם ריבוי המתגים הזה? הקוקפיט עמוס יותר מבית-הקברות-לדמויות-ראשיות של משחקי הכס, התקשתי למצוא את מתג ההנעה של הרכב (בין יתר הפינוקים, הרכב מגיע עם הנעה ללא מפתח).

החומרים והפלסטיקה ברמה הנעה בין טוב לסביר, תא הכפפות קטן - אך יש תאים מספקים בדלתות, ומשענת גדולה למדי. האינטריור משדר טכנולוגיה, אך העומס שלו אינו לטעמי. עבור החבר מדובר בעיצוב המושלם, הוא טכנובייטור ידוע (איחוד של טכנולוג'י ומסטרבייטור, למי שתהה).
משלב לראשון, לוחץ על הגז - הרכב מתחיל בתנועה. תחילת התאוצה לא מרגישה טוב יותר מהבראבו המטומסת (מלשון TMC, אבל זה סיפור אחר) שלי, אבל ככל שהסל"ד מטפס והרכב מפתח מהירות, אני מתחיל לפתוח פער ממנה בעוד היא מתבוננת עלי בערגה מבעד השמשה האחורית. העברת ההילוכים לא מאוד נוחה: פורד משתמשים בתיבה עם מהלך שילוב גיר ארוך למדי, שום דבר שקיצוץ לshort shift לא יפתור. הרכב בועט במעבר של 1-->2, אבל חוץ מזה מעביר חלק.

מה שכן הרכב שקט, כ"כ שקט שזה מבאס! אתה מפתח מהירות בקצב יפה מאוד, אבל יש אפס התרגשות בתהליך כי נדמה שהרכב אדיש לכך לחלוטין. היתה נקודת זמן שדיברתי עם החבר בטלפון, ופתאום אני מסתכל על מד המהירות וקולט שהמהירות אינה חוקית בעליל בלי ששמתי לב. אנשים סיפרו לי שב140 קמ"ש מחוג הסל"ד מסתכל עליך בזלזול כאשר הוא עומד על קצת פחות מ2900... לא רע בכלל.

בידוד הרעשים כאמור מצויין, והמנוע חרישי - זה אולי טוב ליום יום אבל אותי זה ביאס בנהיגה ספורטיבית, את שארית הנסיעה עשיתי עם החלון פתוח בשביל שאוכל לפחות להתרפק על צלילי היניקה של הטורבו.
הרכב זורח בהאצות ביניים, הוא חזק מאוד, ואם שומרים עליו באזור ה3-4K RPM יש המון כוח זמין. 
בסיבובים הרכב מגיב יפה, לא חוויתי איבודי אחיזה, ותודות לכוח שאוזכר במשפט הקודם היציאה מהסיבוב מהירה מאוד. כל מערכות הרכב (בלמים, מתלים) תפקדו טוב, למרות שאיני כתב רכב וייתכן שאדם מנוסה ממני היה יכול להעביר התרשמות מקיפה יותר על התפקוד שלו באזורי קצה. אציין שהמושבים עשו בדיוק מה שהיה ברור לי שיעשו, והחזיקו אותי במקום באופן מצויין.
עוד אציין שלמרות שהרכב יד שניה, ובן 4, לא היה צליל אחד מרגיז לאורך כל הנסיעה. לא קרקוש ולא בלבוש, שקט מופתי. שוב אציין לטובה את הבעלים הקודמים ששמר על פנים הרכב באופן מצויין כפי ששמר על החוץ, ואציין לטובה גם את איכות ההרכבה של פורד שבהחלט עשתה עלי רושם חיובי.

אפילוג

כפי שציינתי, יש לי סלידה עזה מהפוקוס מהדור הנוכחי (האקזמפלר המדובר משנת 2012). עם זאת, הסלידה שלי נובעת בעיקר מהעדפות סובייקטיביות, והיות והרכב כאמור מאוד שכיח אני מניח שמרבית האנשים חושבים אחרת ממני (legit).
הגדיל ועשה אחד המשתתפים בטיול, כששאל אותי 'מה הסיפור של הבחור עם הפורד? מה הוא עושה כאן?', ובצדק! הרכב הזה הוא אחד הסליפרים הכי רציניים שראיתי, היות והוא אכן נראה כמו פורד-פאקין-ליסינג. אין לו שני אגזוזים, אין לו כיתובים מגניבים, אין כנף של בואינג ואפילו אין פסי מירוץ ומדבקה של NoFear. פלוני יכול לרכוש אותו גם עם אשתו שונאת רכבים מהירים והשכן צר עין - אף אחד מהם לא ידע שהתפלץ הזה יכול להשפיל הרבה מאוד רכבים. 
אני אישית מאוד מתחבר לסליפרס ולכן סבור שזה יתרון, אבל במקרה הספציפי של פורד הסקס אפיל שלה כ"כ נמוך בעיני שזה דיל-ברייקר מבחינתי עבור האחות המדהימה שלה (ST).
That being said, ועם כל הסלידה שלי, אם היו שמים מולי את הפורד הספציפית הזו (במחיר הספציפי שהוצע) כשחיפשתי רכב הייתי שוקל אותה ברצינות. אם הייתי בוחר רכב שיצטרך להספיק לי ל5-7 שנים הבאות, יש סיכוי סביר שהייתי מוכן להגדיל את התקציב לעצום את העיניים ולבחור בה על גבי הבחירה שעשיתי בפועל. הרכב מספק המון (המון!) תמורה לשקל.

מבחינה כללית אני מדרג את הרכב כ4/6, מבחינת תמורה למחיר אני מדרג אותו כ5/6. 

נ.ב.1. כן, אמרתי לו להפטר מהכיסוי הגה, במינימום של המינימום בעת נהיגה ספורטיבית
נ.ב.2. כן, שמתי לב שהרכב נראה לא רע בכלל מהפרונט ומהזוית הקדמית, אבל התמונה של הטוסיק של הרכב מבהירה כאן היטב את הגרוטסקיות שמפריעה לי בעיצוב הפרופיל/אחורי.
נ.ב.3. זיין פוטושופ או מה!?