נופש: סקנדינביה - רואדטריפ ורסטילים!

הזכרון.. מתעתע. אתה חוזר מטיול שפירק לך את השכל, אבל במרוצת הזמן דברים מתחילים להיעלם, וכשאנשים שואלים אותי על מקומות בהם ביקרתי אני לעתים נכשל 'לשלוף' מידע שחשבתי שלעולם לא אשכח (יפן, אהובתי, יום אחד ארשום גם עלייך רשומה...).

אבל העיקר שאת הציטוטים מ'Rick & Morty' אני יורה בצרורות.

בכ"א, את הרשומה הבאה רשמתי במשך חודשיים - במהלך הטיול עצמו, ועוד הרבה השקעה לאחר מכן. אני מקווה שהרשומה תוכל לתרום קצת מידע לטובת הנגשת מקום המדהים הזה - סקנדינביה בכלל ו-נורבגיה בפרט - לכל מי שחפץ בכך.

הרשומה אינה קצרה, ולכן השתדלתי 'לפרק' אותה לחלקי משנה.

בגדול: הטיול שלנו לסקנדינביה ארך שלושה שבועות, בתקופת החגים (27/09 - 18/10). הזמן חולק ל(בערך)שליש דנמרק/שבדיה, שני שליש נורבגיה.

הרעיון לטוס לסקנדינביה הגיע בהשראת הטלוויזיה, לאחר צפייה בסדרת שבדית בשם 'הגשר' נוצר עניין לבקר במקום, וכשבבדיקה מקרית חודשים לאחר מכן גילינו שכרטיס הלוחזור לקופנהגן עולה פחות מ$300, הפיתוי היה חזק מאיתנו.

את רוב הטיול תכננה אשתי, הזמנו מראש AirBNB / מלונות עבור החצי הראשון, והשארנו את החצי השני פתוח ע"מ שנוכל להיות דינמיים ולבחור בעת השהייה בנורבגיה האם להישאר שם יותר/פחות זמן, וכיצד לחזור לקופנהגן (מעבורת? נסיעה ישירה? עיקוף דרך שטוקהולם?).
הטיול היה ורסטילי בצורה יוצאת דופן: היה בו טיולים עירוניים באופניים וברגל, נסיעות scenery בנופים עוצרי נשימה, אטרקציות אנדרנלין מחד (לונהפארק, דאונהיל, קרטינג) ואטרקציות איטיות ורגועות מאידך, טיולי יום ברמת עצימות גבוהה ונמוכה, קולינריה שנעה בין high end מזללות וארוחות ביתיות, שילוב צבעי נוף של ירוק, כחול, כתום ולבן.
הכל מהכל. תענוג.
סך עלויות הטיול ("הכל כולל הכל") נסכמו לסד"ג של 24,000 ש"ח עבור שלושה שבועות מלאים, לזוג.

דנמרק

https://goo.gl/maps/D14R6CwtoNm לינק למפה

1. מדוושים ב Copenhagen

נחתנו באיחור של שעה, הזדרזנו להגיע לסוכנות AVIS ע"מ לאסוף את הרכב שהזמנו מראש (COMPACT, בעלות 1,200 שח לשלושה שבועות) ולשמחתנו גילינו שאנחנו מקבלים רכב משודרג - ניסן אקסטרייל: SUV גדול המאובזר ברמת גימור "חחחח העמסנו לך הכל אחי": מצלמות וחיישנים היקפיים לרכב עם תצוגת מבט עילי בעת חניה ("דמוי-GTA"), חימום מושבים, 7 מקומות או 5 עם בגאז' מאפיונרים להעמסת גופות, keyless entry, בקרת שיוט אדפטיבית עם מגביל מהירות, תצוגת מגבלת מהירות לפי זיהוי וידאו בשימוש במצלמה הקדמית, חיישני עקיפה ומרחק שעובדים כמו שצריך וללא התראות שווא ובין יתר שלל התוספת היה גם לשמחתנו חלון פנורמי עצום.

מנמל"ת המשכנו ישירות למסעדת גורמה בשם kiin kiin, אליה הזמנתי מקומות לרגל יום הנישואים שלנו שחל בתחילת החודש. מדובר במסעדה תאילנדית, מעוטרת בכוכב מישלן, המדורגת בטופ של המסעדות בקופנהגן. עת ההגעה למסעדה הושיבו אותנו בקומה התחתונה על כסאות קש משונים, והתחילו להנחית עלינו מנות פתיחה - 8 במספר, כאשר כל אחת שונה מהאחרת, והמשותף לכולן הוא שאנחנו לא מצליחים לזהות את רוב המרכיבים, שהטעמים מיוחדים בצורה לא רגילה, ושכפועל יוצא מכל טעימה חלק נוסף מהמוח שלך מתפוצץ. מנות הפתיחה היו בגודל של ביס או שניים, ומפלס ההתלהבות שלנו הרקיע שחקים.

עת סיום המנות והתה קיבלנו תפריט שהסביר מה אנחנו הולכים לעבור הערב (fixed menu - לא לבחירה): 8 מנות נוספות בכל מיני צורות וגוונים. בסוף הארוחה הסכמנו שזו החוויה הקולינרית הטובה שאי פעם הייתה לנו, וכשקיבלנו את החשבון וראינו לראשונה כמה כל התענוג עולה - 900 קרונות לראש (~500 ש"ח) לפני תשר ושתיה - שילמנו בכיף שכן החוויה הייתה שווה את המחיר, ללא צל של ספק. (6/6)

למחרת בבוקר שכרנו זוג אופניים והתחלנו לדווש ברחבי העיר, קופנהגן מאוד ידידותית לאופניים - למען האמת ידידותית בעיקר לאופניים, ואני מניח שבלעדיהם החוויה הייתה פחות טובה באופן משמעותי. הן הנהגים והן הרוכבים אדיבים מאוד, השטח מישורי, והכל זמין ונוח.

יש לציין כי אין הרבה חניה בקופנהגן, וכי העלות גבוהה. לכן אני מאוד לא ממליץ להיכנס עם רכב לעיר (אנחנו חנינו מחוץ לעיר ודיוושנו פנימה) - בסוף הטיול אגלה עד כמה ההמלצה הזו מקבלת משנה תוקף לאחר נסיון אישי. 

דיוושנו ברחבי העיר ועברנו במספר רובעים יפים, עד שהגענו למתחם ה Copenhagen Street Food, שמכיל עשרות דוכנים שונים ומגוונים שמציעים אוכל ממגוון סוגים. סקרנו את כל המתחם ובחרנו בדוכן שעושה פיצות מאוד מיוחדות למראה (ולטעם) שם רכשנו פיצה עם רוטב פסטו, חציל, שמנת ועוד כמה תוספות מעניינות. לאחר מכן המשכנו אל עבר דוכן שמכין המבורגרים עסיסיים למראה שם התפנקנו בהמבורגר עם רוטב 3-גבינות ושרימפס(!?), וביציאה לא התאפקתי ורכשתי טוסט עם גבינה, רצועות-האם ופטריות טריות. היה מאוד מוצלח והמקום הזה מומלץ בחום לביקור, בעיקר למי שאוהב לאכול בצורה שיתופית (5/6).

משקיף בדרמתיות אל עבר הלא נודע

לאחר האוכל טיילנו קצת ברחוב הסמוך Nyhavn המכיל מס' רב של מסעדות ודוכנים, ומשם המשכנו מעלה אל עבר הרובע העתיק Kastellet המאכלס את הפסל האובר-רייטדי להחריד של בת הים הקטנה שלא שווה אפילו תמונה, אך במרכז יש מתחם גדול עם טירה מאוד יפה ולשם כן מומלץ להגיע.

Kastellet

מהטירה המשכנו אל עבר הארמון Rosenborg Castle בו קיימת תצפית, הארמון מרשים למראה והתצפית העילית חינמית ויש 360 מעלות עם הסברים על קו העיר, נחמד ותו לא.

Rosenborg Castle אחרי הזומביאפוקליפס

מהארמון דיוושנו אל שוק הירקות Torvehallerne, היה שם מגוון רחב של ירקות ומאכלים, השעה היתה 1700 וגל כבר הפגינה סימני עייפות, אז לאחר עצירה לקפה החלטנו לחזור למנוחה בדירה.

לאחר זמן מנוחה והתארגנות, לקחנו את הרכב ונסענו העירה לארוחת ערב במקום שדורג #1 בTripAdvisor, מסעדה טבעונית בשם Souls. אחרי הארוחה הכבדה של הצהריים התאים לנו לאזן את הערב עם אוכל קל יותר. המסעדה הייתה מאוד יפה, המחירים הוגנים, והאוכל היה מוצלח משמעותית מרוב המקומות הטבעוניים בהם ביקרנו, אך לא "#1 טוב". חלקנו סנדוויץ' עם פטריות מוקפצות ואבוקדו, סלט עשיר ברוטב קשיו ומשהו לא מזוהה אחר, ומיץ מנגו ולימון. באופן מפתיע הסלט היה זה שגנב את ההצגה והוכתר כמלך של הערב, החויה הכללית היתה מוצלחת אבל לא 'וואו' כמו שציפינו מ#1 (3/6). 

2. טירת המים, Aarhus והמעבורת לשבדיה

תוצאה של עבודת אינסטלציה חובבנית

את היום השלישי בטיול פתחנו בנסיעה לכיוון מזרח, וזה המקום לציין שתרבות הנהיגה בדנמרק מקסימה: אני חששתי מהסיפורים על אכיפת מהירות על כל חריגה קטנה, אך גיליתי שאין באמת בעיה מכיוון שבדנמרק הגבלת המהירות היא הגיונית. 130 קמ"ש בכביש בינעירוני מהיר (גם כשהוא בסה"כ דו-נתיבי), 110 במקטעים בהם יש בלת"מ כלשהו, 80 בדרכים לא מהירות. לשמחתי ברכב שקיבלנו יש אופציה להגבלת מהירות, וגם הצגת המהירות המקסימלית בכל קטע כביש בו אתה נמצא, כך שהתאמתי את ההגבלה לכביש ונסעתי כמו ילד טוב.

חזרה לתרבות הנהיגה - הנהגים אדיבים, מאוד אדיבים. ראשית, רוב הנהגים מצייתים לחוקי מגבלת המהירות. שנית, כאשר הם עוקפים הם עושים זאת בצורה מתורבתת ולא אגרסיבית. צפצופים והבהובי אורות נדירים יותר מפוליטיקאים ישרים, והדבר שהפתיע אותי יותר מכל - כאשר אתה מתכוון לצאת לעקיפה ויש רכב שמתקרב בנתיב השמאלי, אם הוא יראה שאתה מאותת הוא יאט וייתן לך להיכנס מלפניו. התופעה הזו הפתיעה אותי כל פעם מחדש וגרמה לי לשנות את הרגלי הנהיגה.

במהלך הנסיעה הגענו לגשר עצום, ועלות המעבר הייתה גבוהה באופן די מפתיע: 140 ש"ח - כנראה שהוא מופעל על ידי אותם חבר'ה מ"מנהרות הכרמל"...

בדרך עצרנו בטירה ענקית בשם Egeskov Castle, שהוכיחה את עצמה כאטרקציה מאוד מאוזנת: הטירה עצמה יפה מאוד ומלבד חדר התופת (עשרות חיות נדירות שנשחטו ונתלו על הקיר, לא התחברתי) מעניינת למראה, בנוסף במתחם הטירה ישנם גנים בוטניים גדולים, גני שעשועים מושקעים, פארק גשרי חבלים מרשים למדי ומס' מוזיאונים עם אטרקציות משתנות - לשמחתי הפעם היו שם רכבי אספנות ואופנועים. עבור משפחה מדובר בפנינה שתתאים לכולם, עלות הכניסה היתה 100 ש"ח לראש, הוגן מאוד ומומלץ (5/6).

Egeskov Castle

מהטירה המשכנו לכיוון צפון-מערב - כאשר היעד הוא אורהוס. בדרך עצרנו במוזיאון בשם Moesgaard שהארכיטקטורה שלו ייחודית ומרשימה: גג המוזיאון מצופה בדשא המשתפל מטה ומתחבר עם הקרקע - הרמפה הכי גדולה EVER.
משם המשכנו דרך כביש צידי פסטורלי ויפייפה לפארק איילים בשם Marselisborg Dyrehave שמכיל איילי בר שמסתובבים בסבבה שלהם. הכניסה חינמית אך מומלץ לרכוש גזרים מבעוד מועד וכך לפתות אותם לבוא אליך לליטוף.
שתי האטרקציות הן בגדר אחלה עצירה בדרך (4/6).

Moesgaard

Marselisborg Dyrehave

מהפארק המשכנו לאורהוס, בה שריינו דירה במיקום מאוד מרכזי, הרכב הופקד בחניון מסודר שכן יש בעיית חניה רצינית (יקר לאללה).

את הערב העברנו במסעדה בשם Picolla. חלקנו פיצה עם פפרוני וסלט שהורכב מהרבה ירקות חתוכים גס בתפזורת וגבינות מוצרלה ופקורינו בכמות גדולה. הפיצה הייתה טובה בשם עצמה אבל לאחר 'חיזוק' ממרכיבי הסלט הייתה עוד יותר שוס. הבצק היה קריספי, הרוטב עשיר, לא חסכו בנקניק וגבינה, טעים בהחלט (4/6).

בבוקר הלכנו למוזיאון האמנות של העיר- ARoS (משחקי הuppercase במקור). על גג המוזיאון יש מסלול מעגלי עם חלונות בצבעי הקשת, יפה מבחוץ אבל סתמי מבפנים. במוזיאון היו מס' מיצגים אומנותיים ובסה"כ היה חביב, אבל אני לא האדם לשאול אותו בנוגע לאומנות. אשתי נהנתה. לאנשים שאוהבים מוזיאונים ואמנות - מומלץ. לשאר - פחות.
עבורי, בין שלל המיצגים על בעיות הפליטים, תפיסת החברה את עצמה, אפליה בציבור, למה מלחמות זה לא 'טובי' ושלום זה כן 'קולי' - היה מיצג אחד שהצליח להיחרט בזכרוני...

להיחרט, ליטרלי :(

לאחר מכן הסתובבנו קצת ברחובות העיר, העיר חביבה להליכה ונוחה לסיור. לפני היציאה לכיוון המעבורת שתיקח אותנו לשבדיה, מצאנו בפוקס מקום קטן ומדליק בשם Burger shack.
המקום היה עמוס, הריח גרם לריור, ולכן בתור הסאקרס שאנחנו לענייני המבורגרים לא יכולנו שלא להזמין. ההמבורגר היה עסיסי ביותר, את הגבינה שעליו הם צרבו באמצעות ברנר, הלחמניות היו טריות מהמקום ופריכות תודות לצריבה קלה על הגריל, הצ'יפס הגיע עם אבקת שום כאשר הוא פריך מבחוץ ורך מבפנים. המקום הזה השאיר לי המון טעם של עוד, ועשה זאת במחיר אפסי (80 ש"ח לשנינו, מאוד זול בסטנדרטים של דנמרק) התלבטתי קשות בין דירוג של 5 או 6 כוכבים בעת החוויה עצמה - אבל כעת אחרי שזמן רב עבר אני יכול לומר שהוא מקבל בשקט 6/6 מבחינתי, שכן גם חודשיים לאחר המאורע אני עדיין נזכר בערגה להמבורגר הטעים והזול הזה, שהיה המוצלח ביותר שאכלתי בכל הטיול, כולל השוואה מול מסעדות רציניות בהרבה.

Burger Shack: הרבה יותר טעים מאיך שזה מצטלם!

לאחר ההמבורגר יצאנו לכיוון המעבורת ב Frederikshavn, שעתיים נסיעה בדרך מונוטונית עשו את שלהן ולכן עצרנו באמצע הדרך לבישול קפה ישראלי למהדרין - שהעיר אותי לחלוטין.
עיר הנמל היתה סתמית אך מצאנו שם פנינה אמיתית בשם Karma sushi. לצערנו עקב לחץ זמן לא יכולנו לאכול במסעדה עצמה ולקחנו טייקאווי, אבל הסושי היה ברמה מאוד גבוהה, והיינו שמחים לחזור לשם לארוחה מלאה (5/6 בtakeaway, לא צחוק בכלל!).

עלות המעבורת לגוטברג היתה 80EU, והנוחות שלה הייתה ראוייה לשבח: כסאות מרווחים, נקודות חשמל, מזנונים ואטרקציות. העברנו את הנסיעה בניסיון לצפות בסדרת טלויזיה - שהסתיים בהתעפצות חזקה.

בירידה מהמעבורת, עוכבנו ארוכות במעבר הגבול. לאחר 30 דקות הם התפנו לעשות לנו בדיקה מקיפה, אבל בעת התחקור כנראה שנפל להם האסימון שאין באמת מה לבדוק אותנו ושוחררנו. הבדיקה בכניסה לשבדיה היתה הפעם היחידה בטיול שפגשנו במעבר גבולות מסודר, ואני מניח שזה קשור לענייני פליטים והגירה.
עייפים ומרוטים הגענו לדירה ב0100 והלכנו לישון.

שבדיה (בקטנה)

לינק למפה https://goo.gl/maps/KGR7HbSW7y62

משתעשעים בGothenburn ונוסעים צפונה

הגיחה לשבדיה היתה קצרה וממוקדת, והעיר בה נחתנו, גוטנבורג, היתה One trick pony בטיול הזה - פארק שעשועים.

ראשית אציין כי כמו בדנמרק, בעיית החניה זלגה גם לכאן ולאחר שבלילה החנתי במקום לא חוקי וקיוויתי לטוב - חצי שעה מהבוקר 'נשרפה' על חיפוש חניה, כאשר החלק העיקרי היה לנסות להבין מה בדיוק השילוט מסמל.

לאחר מציאת החניה (בתשלום הוגן: 25 ש"ח ל24 שעות) הפעמנו צעדנו אל עבר פארק השעשועים Liseberg.

הכניסה לפארק הייתה די יקרה: 210 ש"ח לראש עבור כניסה חופשית לכל המתקנים. אציין כי היה סוג כרטיס נוסף: 150 ש"ח עבור 16 נסיעות (ולאדם בוגר שלא הולך למתקנים קטנים חסרי תורים, זה מס' גדול שמאוד קשה להגיע אליו) - אבל נאמר שם שבמתקנים מסוימים יש תשלום נוסף, והיות ולא היה ברור מה יהיה הסכום הסופי של הכרטיס הזה בחרנו באופציה היקרה יותר והמסובכת פחות.

רצה הגורל והמתקן הראשון עליו עלינו היה הטוב ביותר בפארק, ואולי הטוב ביותר שיצא לי לחוות: רכבת אינטנסיבית בשם helix שהצליחה לשלב בצורה פנומנלית את מוטיב הפחד וההנאה ממהירות (אציין כי יצא לי להיות במקומות רציניים כמו Six flags CA בעבר, בתור רפרנס). מצ"ב וידאו POV של נוסע בקרון הראשון - אזהרה: מעודד התקפי אפילפסיה...

בנוסף, בפארק יש את הDrop Tower הגבוה באירופה - 106מ' גובהו, שלשמחתי/צערי היה סגור ואפשר לי שלא לעלות ולהכתים את הג'ינס בשאריות ארוחת הבוקר.

המשכנו משם לעוד כל מיני מתקנים, לא אלאה בפרטים אבל כן אציין אחד שהיה מדליק במיוחד - מטוסים קטנים על קרוסלה, שתחילה עולה מעלה על ציר אנכי, ואז בעת הסיבוב ניתן לשלוט בכנפיים המחוברת בצדדי ה'מטוס', ובעצם לגרום לסבסוב. לאחר קצת מאמצים אפשר להגיע ללופ שלם, וכשזה קורה אז מתוך אנרציה ניתן לשמור על הלופ הזה עד שאתה מגיע לרוויה / עילפון... המוטיב האינטרקטיבי מאוד הוסיף לחוויה.

באמצע היום החלטנו שאנחנו לא מבזבזים ארוחה על אוכל-פארק, ויצאנו למרכז העיר לחפש משהו איכותי יותר. בעת ההליכה ברחוב עלה ריח טוב של אוכל הודי, ונכנסנו למקום בשם Masala - מסעדה הודית קטנה ונעימה. הזמנו זוג מנות צמחוניות, שהורכבו מדל חריף, גבינה ברוטב קארי, ממרח יוגורט ולחם נן עם שום. היה מוצלח ביותר: טעים, משביע, ולא 'כבד' על הגוף כך שניתן להמשיך את היום. הארוחה עלתה 140 ש"ח ומקבלת 5/6.

ארוחה מפנקת בMasala

המשכנו בפארק את חצי היום השני, עשינו את הרכבת helix בפעם השניה, לאחר המתנה של 50(!) דקות בתור התברגנו לשורה הראשונה - בסוף הנסיעה הסכמנו שזה לחלוטין היה שווה את זה.

בערב החלטנו לעשות ארוחה ביתית, רכשנו מצרכים בסופר וגל הכינה סלט מרענן מירקות צבעוניים וטריים, סייד דיש של מוצרלה עם עגבניה וגבינת פרמזן מתובלת, וזוג פיצות עם רוטב עגבניות טריות, פפרוני, פטריות, בזיליקום ותוספת משתנה (עגבניה / ארטישוק). התוצאה היתה טובה יותר מרוב המסעדות בהן ביקרנו עד כה... 5/6, כבוד!

מי צריך מסעדות כשיש שפית בבית

אחרי הפיצה בקושי הספקתי לפנות כלים, טרם ירד המסך השחור ואיבדתי הכרה עד הבוקר.

Fjallbacka viewpoint

בבוקר התארגנו בזריזות והתחלנו תנועה לכיוון אוסלו. נסענו דרך fjallbacka בה עצרנו לטיול קצר שהגיע למצפה בו עצרנו לתה ועוגיות, והשתדלנו לקחת את דרך הcountryside ולא את הדרך הראשית  - ע"מ להנות מהנסיעה ולא לחוות אותה כפונקציונלית נטו.

נורבגיה

לינק למפה https://goo.gl/maps/SLcmk8MPRxE2

Oslo והנסיעה לGeilo

Oslo

הגענו בראשון אחה"צ - מה שאמר שמחד כל חנויות הריטיילינג סגורות, ומאידך החניה חינם - וזה חשוב, כי החניה באוסלו מאוד יקרה.. (בבוקר למחרת דרשו 70 ש"ח לשעתיים, חניה ציבורית).

ח"ע אוסלו סטייל

טיילנו בערב בטיילת והלכנו למסעדת המבורגרים טובה בשם Døgnvill Burger Tjuvholmen. ההמבורגרים היו עסיסיים ועמוסים בתוספות, והצ'יפס שהגיע עם רוטב גבינה לא עזר למערכת העיכול שלי - סיימתי את הארוחה צולע מרוב עומס (4/6).

בבוקר טיילנו בגן הפסלים הפסטורלי של אוסלו The Vigeland Park, אטרקציה מעניינת וחינמית שבאופן מפתיע התחברתי אליה מאוד (4/6), ומשם המשכנו מעלה לכיוון יילו.

Vigeland Park

בדרך עצרנו בנק' תצפית יפה ומומלצת Tyriheinen שם הכנו תה חם על גג עץ רעוע שהשקיף אל עבר הנוף, לאחר מכן אכלנו סנדויצ'ים על גדת הנהר ב Nesbyen, והעצירה האחרונה היתה בחור בשם Torpo שם יש כנסיה מעניינת המוקפת בבית קברות קטן, אשר לצד כל קבר טמון פרח מה שגרם לכל הסיטואציה להיות לא קריפית אלא יפה.

Tyriheinen

Tyrihenien

Nesbyen

Nesbyen panoramic

Torpo's Church

גודש אנדרנלין בGeilo

משחק אותה ב Geilo Sommerpark

ב Geilo (מבוטא: יילו) שהינו במלון אשר נמצא בצמוד למדרון סקי Havsdalegrenda אשר פועל גם בסתיו. המלון ברמה מאוד גבוהה, והחדרים אינם חדרי מלון סטנדרטיים אלא דירות מרווחות ומצוידות לעילא ולעילא. הדירה שלנו היתה דו-מפלסית, עם אח, מטבח גדול ומרווח, חימום רצפתי וספות גדולות ונוחות. מנגד, המיטות היו זוג מזרנים צמודים זה לזה, ואת המצעים אנחנו היינו צריכים להתקין עצמאית (גילינו את זה רק בערב בדיוק לפני שהלכנו לישון... מציק).
העברנו את אחר הצהריים בתכנון קפדני של החצי השני של הטיול, ריבוי המקומות והקומבינציות האפשריות - בהינתן הזמן המוגבל שלנו, גרם לנו להמציא שיטת חישוב אלגוריתם תנועה אופטימלי - את השיטה אני מכנה 'קרטון ופתקיות סמוכים אלגנטית' או בקיצור:

אלגוריתם קופס"א

את הערב העברנו במסעדת Sofia's שקיבלה המלצות הן מהקבלה והן מTA, אבל מלבד שירות נחמד היתה פלופ והמנות היו סתמיות (2/6).

למחרת התפצלנו, כאשר אני מעביר את היום ברכיבת דאונהיל ב Sommerpark וגל מטיילת בעיירה בין חנויות עיצוב.


על יום הרכיבה הזה אני יכול לכתוב פוסט שלם... שכן זו הייתה חוויה מטורפת בכל מיני רמות.

תותח בסלפיס, זיין סלפיס!

הגעתי למקום ושמחתי לראות שהציוד איכותי ביותר, האופניים - GT Fury - מגיעים עם בלמים הידראוליים בעלי רביעיית בוכנות בקליפר, בולמים במהלך ארוך במיוחד (200mm), גלגלי 26 אינטש עם צמיגים בשרניים רחבים, וכל החבילה מתוחזקת היטב. ציוד ההגנה לרוכב היה איכותי אף הוא, וכלל מגיני שוק וברך, שכפ"צ קפלס"ט וגוגלס. ההגנות האלו חשובות, שלא לומר קריטיות, בשביל לאפשר רכיבה בטוחה ככל הניתן. בלטו בהיעדרן: כפפות רכיבה, רכיב שהוא בגדר חובה עבור הפעילות.
כמובן שהגעתי קצת לפני הפתיחה בשביל לנצל את היום הזה למקסימום. בעליה ברכבל אל ראש ההר אני עולה יחד עם המפעיל שבדיוק פותח את התחנה העליונה - וההתרגשות לקראת הלא-נודע גדולה.

בתמונה: שילוב של בוץ וקקיפחד

בקטע שקצת הפוך להיגיון של מי שלא רוכב: העובדה שאני לא עם נעלי הרכיבה שלי אלא עם מגפי טיולים חסרי קליטים (קליט: רכיב שמחבר את הרגל לפדאל) - מפחידה. חוסר החיבור לאופניים בשילוב עם שיפוע קפיצות קור קרח ובוץ, לא מקל על העובדה שאני דוהר מטה במסלול לא מוכר. הידיים עובדות קשה בשביל להשתלט על הכידון - שכן מהר מדי ואתה חושש מנפילת סופרמן (עף לקיבינימט), לאט מדי ואתה חושש מאיבוד אחיזה וכשל בעת מעבר מכשול (נשתל בקרקע).
מסיים את הראן הראשון בכניסה מיידית לרכבל לטובת ראן שני, ושלישי, ורביעי... בכל ראן כזה אני לוחץ חזק יותר, מנסה להיות מהיר יותר, ועדיין לשמור על עצמי כשיר להמשך שבועיים נוספים של טיול. עם הזמן אני מתחיל לראות עוד כמה רוכבים, אבל עד סוף היום אני עדיין ארגיש כמעט לבד במסלול הזה - אין תורים, אין עומס, אידיאלי.
האתר קטן יחסית, ומכיל מסלול ירוק ("למה אתה לא בג'ינס וטריקו?"), כחול ("טוב שיש לך קסדה"), שני אדומים ("אני מקווה שקשרת טוב את המגינים") ושחור ("אם לא באת עם חיתול תהיה לך הפתעה בסוף הדרך").
לאחר 4 ראנים בכחול הרגשתי בשל להתחיל לתקוף אדומים, ולאחר ארבעה ראנים בשני המסלולים האדומים הגיעה שעת הצהריים ועת להפסקה לחידוש אנרגיה. אכלתי מעט בגלל שעומס האנדרנלין והעצימות לא הולך יד ביד עם אוכל, וחזרתי למסלול.
לאחר ראן נוסף במסלול אדום, פגשתי ברכבל בחור נורבגי חביב והתחלנו לרכוב יחד, מה ששדרג את החוויה עוד יותר. עשינו 3 ראנים לפני שהוא שידל אותי "להשתהד" על מסלול שחור, אותו מסלול שראיתי מהרכבל בבוקר וגיחכתי לעצמי על המטומטמים שאשכרה הולכים אליו והאלמנות שנוצרות בעקבותו... במסלול השחור 'הורדתי רגל' כמה וכמה פעמים מתוך חשש שאם אמות אשתי תהרוג אותי, אבל בסה"כ עדיין שמחתי שניגשתי אליו - גם אם השתמשתי בצ'יקנליינס.
בשעה 16:25 עליתי על הרכבל האחרון (נסגר ב16:30). את היום הזה סיימתי עם נפילה (קלה) אחת, תשוש, עם כאבי ידיים חזקים מאוד - אך לשמחתנו ללא פציעות. 5/6 והרבה טעם של עוד.

הנוף מלמעלה, רגע לפני הראן האחרון

במציאות אני פחות מטושטש

בערב ביקרנו יחד באטרקציות של המלון: בריכה מחוממת וסאונה. הבריכה המחוממת נשמעה כמו רעיון מגניב בהתחשב שהטמפ' בחוץ נושקת ל0, הגילוי שלא הבריכה עצמה מחוממת אלא רק החדר הסגור בו היא שוכנת היה פחות... נו טוב, הסאונה הייתה שווה את זה.

מה וזה?

בערב גל בישלה ארוחה בסגנון הודי (שרימפס בקארי, סלט ירקות מבושלים, רוטב יוגורט עם מלפפונים ולימון ונאן). תודות ליום העמוס והאוכל הטעים התרסקתי סופית ב2030 ולא הצלחתי להתעורר שוב.

בבוקר נפרדנו לשלום מהמלון, ונסענו ל Dagali היות ובמקרה ראיתי ערב קודם שיש שם קרטינג. הנסיעה ארכה 35 דק' נגד כיוון התנועה שלנו, אבל הייתה מוצדקת - הקרטינג היה מוצלח באופן מיוחד, הטוב שעשיתי אי פעם. 70 ש"ח ל6 דקות נשמע כמו הרבה, אבל לחלוטין שווה את המחיר היות והמסלול פתוח, מכיל פניות רחבות, צפופות (מאוד) וישורת. הקארט עצמו עם ים כוח ונטיה קלה להיגוי יתר כשמתחשק. היה תענוג, וחבל שלא היה איתי עוד חולה הגה שהיה מספק תירוץ לשרוף שם יותר זמן... (5/6)

קארטינג ב Dagali

לאחר הקארט, חזרנו דרך יילו והתחלנו נסיעה לכיוון הנקודה הבאה - אדפיורד. איכות הנוף בנורבגיה משתדרגת באופן אקספוננציאלי ככל שנעים צפון-מערב, והדרך אכן מהממת ביופיה. עצרנו במספר נקודות לצלם (Haugastol, סכר Sysenvatnet, מפל ב Fossli Hotel) עד שהגענו העירה.

פיורדים ראשונים ב Edfjord, טיול רגלי ראשון ב Oksen

הגענו לאדיפיורד בצהריים, יש מעט מקומות ועוד פחות המלצות, אבל מצאנו המלצה לדוכן אוכל תאילנדי מעניין ופקדנו אותו. האוכל היה חביב, אותנטי יחסית אבל רווי (מדי) ברוטב. לאחר האוכל לקחנו את הרכב ועלינו מעלה אל נקודת תצפית גבוהה בשם Kjeasen, ישנו מסלול המגיע היישר לשם ברגל, אבל נאמר לנו בTourist information שהטיפוס אכזרי מאוד והחלטנו לעשות זאת ברכב.

המנהרה ל Kjeasen

בדרך למעלה עוברים במנהרה ארוכה מאוד, חד-נתיבית, שמשנה כיווניות בהתאם לשעה (חצי שעה ראשונה היא לטובת עליה בלבד, חצי שעה שניה לירידה, וחוזר חלילה).

נחים ב Mountain Farm

Kjeasen

התצפית בקג'יסן יפה מאוד, אך ההמלצה שלי היא לקחת את הרכב לדרך העפר ולהמשיך עליה עוד יותר למעלה, עד שהדרך נגמרת סופית שם יש נקודת תצפית טובה אף יותר וריקה מכל אדם (4/6). מנקודה זו ניתן לראות את כל הפיורד - מחזה מרהיב בהחלט, המתנו לשקיעה ואז ירדנו מטה אל עבר הbnb בו התארחנו.

שעת ערביים ב Edfjord

בבוקר עברנו לראשונה לנעלי טיולים גבוהות, ארזנו מים ואוכל, והלכנו למסלול המטפס ל Oksen. מדובר במסלול לא ארוך במיוחד - קצת יותר מ10 ק"מ - אבל תלול מאוד: 1,000 מטר טיפוס, כאשר הנקודה הנמוכה היא 250 מ', והפסגה היא ב1250 מ'.

הטיול מתחיל בתוך היער, ו2 הק"מ הראשונים לא מעניינים ולא מאתגרים במיוחד. לקראת הסוף שלהם העליה קצת תלולה יותר, ואז מגיעים לנקודה בה יש 2 בתים קטנים ונוף יפה מאוד אל עבר הפיורדים בדרום, ואל הפסגה שעתידה לגרום לנו לתהות למה לעזאזל אנחנו עושים את השטות הזו.

הק"מ הבא הוא במגמת עליה, כאשר מימיננו נוף עוצר נשימה. הנשימה הרגליים והדופק מתחילים לסמן שהם מיצו את כל הקטע הזה של טיולים והגיע הזמן לחתוך הביתה, little did they know... יש עוד הרבה טיפוס לפנינו.

יאיי מגלצ'ה!

מגיעים לק"מ האכזרי - טיפוס תלול מאוד, קרוב לפרקים לנקודה בה נדרשים להשתמש בידיים. זה בפירוש החלק הכי קשה ומייאש בטיול, קצב התנועה מתרסק וגם המוטיבציה מתחילה להתקל בקשיים - מזל שהנוף כל כך מטמטם.

שני שליש דרך

לאחר הסגמנט המייאש, מגיעים לעליה תלולה פחות, ואז לפסגה. מהפסגה יש ראות של 360 מעלות לכל הפיורדים הסובבים, שלג, רוחות עזות ותחושת סיפוק גדולה. עצרנו שם לארוחת צהריים (סנדויצ'ים שגל הכינה מראש), תה חם, וזמן התאוששות לרגליים.

כמה תמונות מהפסגה:

מתחילים לנוע מטה, ולמרות שזה קשה מאוד בשלב התלול - הנוף מרהיב ואנחנו לא מפסיקים להתפעל. צילמנו הרבה תמונות בטיול, אבל אף אחת מהן לא מסוגלת להמחיש את העוצמה של המקום הזה. גל טענה שהמסלול נותן פייט (ולטעמה מנצח) מול טראקים שעשתה בניוזילנד, אני לא הייתי שם אך יכול לומר ללא ספק שזהו אחד המסלולים היפים ביותר בהם הייתי, אם לא היפה מכולם.

הירידה ממשיכה, והיא לא קלה בכלל. הרגליים עייפות מהטיפוס, והשיפוע האגרסיבי דורש לבלום כל תנועה ומרוקן את מאגרי האנרגיה בזריזות.

לאחר סד"ג של שעה וחצי של ירידה מאומצת למדי, הגענו ל'בקתאות הצער', משם הנוף מפסיק כאשר אנחנו צועדים בתוך היער, ולשמחתנו גם השיפוע מתמתן והירידה נהיית מתונה יותר.

כמה עצות אישיות, למי שמתכוון לעשות את מסלול זה או דומים לו (אנשים שרגילים למסלולי הליכה, דלגו הלאה, זה בשביל אנשי תפו"א כמוני):

1. מקל הליכה זה לא פיקציה - בתחילת המסלול מצאנו ענפים איתנים ששימשו בתור 'מקל הליכה', תוספת המשען מסייעת *רבות*, הן בעליה בה יש נקודת עוגן נוספת למניעת החלקה וניצול כוח הזרוע לטובת ההתקדמות, והן בירידה בה נקודת העוגן מקילה מאוד על הברכיים ומונעת התדרדרות. המקל שלי סיים את חייו בסוף הירידה האגרסיבית, וחשתי על בשרי את ההבדל בין לרדת עם המקל ובלעדיו - וההבדל היה עצום. שימוש במקל הליכה (תעשייתי, או משופצר) זו ההמלצה הכי חזקה שלי לטיול הזה, ולצורך העניין כל טיול עם שיפוע מאוד אגרסיבי.

2. צילום - צילמתי רבות בעת העליה, בדיעבד הרבה תמונות היו לא נחוצות. לצלם זה תמיד אחלה, אבל היות והמסלול הוא הלוך-חזור, הנוף בחזור מרהיב בהרבה ומשתפר מאוד ככל שעולים, והיות והעליה יותר מתישה: אני ממליץ שלא להפריז בצילומים בדרך מעלה ולחסוך את האנרגיה לדרך מטה.

3. ציוד לקור - יצאנו עם softshells ובערך 5 דקות לתוך המסלול הורדנו אותם, ותהינו האם חבל שסתם לקחנו איתנו משקל עודף. כשמתקרבים לפסגה קולטים את החשיבות של ציוד חוסם-רוח, שכן מאזור ה1000מ' גובה יש רוחות חזקות וקרות מאוד, בשלב זה לבשנו את הshells והאפקטיביות שלהם היתה מרשימה מאוד. ללא הציוד הזה לא היינו יכולים להשאר בפסגה יותר מדקות ספורות, אם בכלל.

עבורי הטיול הזה היה בבירור 6/6, אבל לזוג זה משתנה כתלות בכושר. צריך לקחת בחשבון שהעליה מאוד אגרסיבית ותובענית (שיפוע ממוצע של למעלה מ20%, במשך 5 ק"מ ברצף לכל כיוון). גל ציינה שמבחינתה מדובר ב5 כוכבים בגלל רמת הקושי הגבוהה.

בסוף הטיול התחלנו תנועה לכיוון Bergen, עצרנו בדרך לארוחת ערב מוצלחת ב Vossevangen Grill & Steakhouse והגענו ליעד באזור חצות.

נחים ב Bergen

בברגן מצאנו דירה נחמדה בפרברי העיר, מרחק 20 דק' מהעיר עצמה, ו40 דק' מהמרכז. תודות למבנה המישורי ומסלולי ההליכה, ההליכה אל/מ העיר נוחה ונעימה. אחד היתרונות של ברגן עבור המבקר הרגלי הוא הגודל של העיר - שכן היא קטנה מאוד.

פתחנו את הבוקר בטיול למרכז העיר, שמענו הרבה המלצות על שוק הדגים אך באופן תמוה-משהו לא מצאנו דבר, למרות שהשוק אמור להיות פעיל במהלך כל השנה.

לארוחת צהריים אכלנו ברשת פיצריות שגל גילתה ביום בו עשיתי דאונהיל - Peppe's. גל הזמינה סלט מוצלח ואני בחרתי בפיצה לא מאוד שגרתית: גבינה כחולה מותכת, אגוזי מלך, נגיעה של דבש ועלי רוקט טריים על מצע של בצק דק ופריך. השילוב בין מתיקות הדבש ומליחות הגבינה יצר תאווה לחיך, והפיצה הייתה טעימה מהנה ולא 'כבדה' מדי (4/6).

מתחרדן א'

לאחר מכן המשכנו לטייל בעיר עד שלקחנו את הרכבת העולה ל Floyen, מדובר במשהו שמזכיר את ה'כרמלית' רק בלא-עילג. הרכבת מטפסת 350מ' בערך, אל עבר פסגת ההר המשקיף אל ברגן והפיורדים הסובבים אותה. הנוף מהפסגה יפייפה, והשילוב בין ההרים המזדקרים לשמיים והעיר שנחה ביניהם יוצר מחזה לא שגרתי.

מתחרדן ב'

טיילנו ב Floyen, עד שמצאנו ספסל חביב בו גל ביצעה סיאסטה, ולאחר מכן המשכנו בטיול רגלי עד שהגענו לאגם מלא בברווזים ועצים המשתקפים מהיער.

מהאגם חזרנו לנק' המרכזית במצפה, ובהינו בשמש השוקעת מאחורי ההרים המקיפים את העיר (5/6).

ברגן בשקיעה

כשהשמש ירדה, התלבטנו האם לרדת ברכבת או ברגל - ובחרנו באופציה השניה. התחלנו בתנועה רגלית מטה אל עבר העיר, והנוף המשתנה כתלות במיקום השמש היה מחזה מרשים, ותודות לשיפוע הלא-אגרסיבי ודרך הכורכר הירידה הייתה נעימה להליכה, ואני ממליץ עליה בחום - בעיקר בשעת השקיעה (שמספקת ערך מוסף גדול).

את ארוחת הערב בחרנו לעשות במסעדת סושי בשם Nama. המסעדה מאוד fancy, בקטע טוב (אבל יקר). פתחנו את הארוחה באדממה חריף שהיה מוצלח מאוד, והמשכנו עם שלושה רולים ששילבו חומרי גלם ברמה גבוהה ויחסים טובים בין הדג לאורז. היה מוצלח מאוד, וכאמור לא זול - 275 ש"ח לזוג עבור ארוחה לא גדולה (5/6).

התחלנו בתנועה חזרה לדירה, יחד עם שאיפה למצוא וופל בלגי לטובת קינוח - מה שלא קרה. נכנסנו ל7/11 ורכשנו גלידת האגן דאז בטעם Salted Caramel - וזה המקום לפרגן להאגן דאז שהצליחו לייצר גלידה תעשייתית שמגמידה את מיטב הגלידריות בעולם, שכן טרם טעמתי טובה ממנה (6/6!).

ביום השני בברגן החלטנו שלאחר זוג ימים רוויי-הליכה אנחנו לוקחים בוקר אחד באיזי, ואת הבוקר העברנו בבית.

לקראת הצהריים יצאנו אל מרכז העיר, שם פגשנו בשוק הדגים המפורסם - ו... תכלס די התאכזבנו. היה שוק 'סבבה והכל', אבל שום דבר לספר עליו לחבר'ה. אולי זה בגלל שאנחנו בoff season(?)

רכשנו צמד כרטיסים לשיט-פיורדים, האטרקציה מס' 1 בברגן ומה נחשב בגדר "must do", אך לצערנו זה התברר כפלופ. השיט נפרס על פני 3 שעות, אך שעתיים ממנו מוקדשות להלוך/חזור לאזור הפיורדים, והזמן בפיורדים חביב ותו לא. השיט הזה אולי מתאים למי שנחת בנורבגיה לימים בודדים, אך למי שתר את הארץ ברכב ועושה טיולי יום כמונו, זה בזבוז זמן מיותר ויקר להחריד, 550 ש"ח ו3 שעות שהלכו לפח (1/6).

את הערב העברנו בפאב בשם live rock cafe, המוזיקה שם תואמת מאוד את הטעם האישי שלנו והיא שדרגה משמעותית את האווירה. ההמבורגרים מגיעים עם קציצה די סתמית - אבל אחלה לחמניה ותוספות, והמחירים הוגנים. בסה"כ מומלץ לרוקיסט המזדמן שמחפש מקום להעביר את הערב בשתייה ו/או אכילה.

בתחילת היום השלישי יצאנו מברגן והתחלנו נסיעה לכיוון צפון-מזרח, כאשר היעד הוא אזור Flam.

חוק מרפי ב Flam

ערפל של בוקר

אל פלום יצאנו בבוקר יום א' ונסענו דרך Vossevangen, עיירה חביבהTvindefossen Waterfall לטובת תה ועוגיות.
שבחורף מתפקדת כעיירת סקי אבל ביום ראשון בחודש אוקטובר נראית כמו עיירת רפאים, הכל היה סגור ולכן המשכנו בדרכנו תוך כדי עצירה במפל נאה בשם

במפל זו היתה הפעם הראשונה והאחרונה ששמענו עברית בטיול, שכן בדיוק איתנו הגיע זוג ישראלים נחמדים שהוזמנו לשבת איתנו לתה ועוגיות ולחלוק רשמים.

בדרך עברנו דרך עיר מרהיבה בשם Gudvangen, לא היה שם משהו מיוחד לעשות - אבל עדיין היה תענוג לעצור על גדת הנהר ולחוות את עוצמת הפיורדים שמסתכלים עלינו מלמעלה.

הנוף מתחנת הדלק המקומית ...

האטרקציה המרכזית בפלום היא רכבת שנבנתה אי שם בעבר הרחוק-רחוק, כשביבי היה רק בקדנציה השניה או משהו. הרכבת ישנה מאוד ומצליחה לגבור על מכשולי הטבע דרך פתרונות הנדסה ישנים וללא שימוש בטכנלוגיה מתקדמת. התכנון שלנו היה לקחת את הרכבת בבוקר עד ראש ההר, ואז לעשות הייק במורד ההר.
א-מה-מה, בהגיענו לפלום נאמר לנו שהרכבת נכנסת מחר להשבתה, ושאם אנחנו רוצים אנחנו יכולים להספיק לעלות על הרכבת האחרונה להיום (1630), לנסוע אל ראש ההר ואז לנסוע חזרה - שכן טיול לא בא בחשבון בשעות האלו.
התלבטנו מה לעשות, והחלטנו לוותר על האטרקציה, שכן היא נשמעה יותר מדי דומה ל"שיט הפיורדים" עליו המליץ כל העולם ואחותו. לשלם 450 ש"ח עבור נסיעה ברכבת הלוך-חזור, וללא פעילות, נשמע לנו מיותר.

עשינו הייק קצר למפל באזור בשם Brekkefossen.

לילה בStegastein

המסלול היה קצר, מורכב בכולו מעליה תלולה אבל לא מייאשת. המפל עצמו היה חביב, ההייק הוא בגדר Filler ולא אטרקציה שהייתי ממליץ ללכת אליה במיוחד (3/6).

לאחר מכן המשכנו לנקודת תצפית מרהיבה בשם Stegastein, המשקיפה על הפיורדים הסובבים. היות והגענו בשעת החשיכה, והחלטנו מיד שאנחנו חוזרים מחר בבוקר לסיבוב נוסף (6/6).

את הערב העברנו בפאב-מסעדה Ægir microbrewery שמעוצב בהשראת הויקינגים, שהיתה יפיפיה - אך יקרה מאוד וללא תמורה הולמת (2/6).

גליישרים בדרך ל Grodas

בבוקר נסענו שוב ל Stegastein, ולא התאכזבנו. קשה להעביר במילים את העוצמה של הפיורדים, וגם בתמונות זה עובר חלקית בלבד.

Stegastein Fjords

תחילת הדרך אל גרודס עברה במנהרה הארוכה ביותר בעולם, 25 קילומטר(!!) אורכה. איך זה היה? חופר... :) פלא הנדסי, אבל כמובן שמשעמם לנסיעה. למי שיש מספיק זמן מומלץ להמשיך מהתצפית Stegastein על הכביש העילי, שמוסיף עוד ק"מ וזמן אבל אמור להיות כביש יפה ומהנה.

קצת אחרי סוף המנהרה מגיעים למעבורת, שלוקחת אותנו ל Kaupanger. זה המפגש הראשון שלנו עם 'מעבורת פונקציונלית' (כזו שמחליפה במהות שלה גשר), ואציין כי היא היתה יעילה, מהירה, ולא יקרה (קצת יותר מ50 ש"ח לשנינו). הנסיעה היתה יפייפיה, בנוהל.

העצירה הראשונה שלנו היתה ב Boyabreen Glacier, רואים אותו מהכביש והכניסה לחניה החופשית קלה ונוחה. מס' דקות הליכה מהרכב מגיעים לאגם טורקיז מעליו מזהים את הקרחון שלופת את ההר. חלקו המערבי של האגם היה קפוא, וחוץ מהקרחון היו מפלים מכל עבר שהזינו את האגם במים קרים רעננים. מצאנו אבן גדולה, ופתחנו את ערכת הקפה יחד עם סנדויצ'ים שהכנו מארוחת הבוקר הכלולה במלון. במהלך השהות שלנו במקום ראינו עוד זוג אחד שיצא לטיול קצר, וזהו.

מהגליישר המשכנו צפונה לכיוון Olden. קצת לאחר תחילת הנסיעה הגענו לנקודה מרהיבה בה הפיורדים מקיפים ערוץ מים ועצרנו לעוד כמה תמונות, נכנסנו למנהרה הסמוכה אליה ויצאנו כאשר האגם מצד שמאל שלנו וההר מימין.

בדרך ל Olden

באזור Utvik התחלנו ירידה מפותלת, ושוב נוף עוצר נשימה שגרם לנו לעצור בצד הדרך ולצלם תמונה, אחת האהובות עלי מהטיול ('בית קטן בערבה' שכזה), אולי כי עבורי היא תפסה בפריים את מהות חיי הכפר בנורבגיה.

פסטורליה מזוקקת

מנק' זו עד Olden אנחנו נוסעים מזרחה כאשר האגם לשמאלנו, ל Olden הגענו בשעת אחה"צ (16:00) והחלטנו לבקר באחד הגליישרים הסמוכים - ה"תיירותי" Briksdalsbre או ה"סודי" Lovatnet. לאחר התייעצות עם מוכרת מקומית החלטנו לבקר ב"תיירותי", שכן נאמר לנו שבשעה זו הוא עדיף.

נוסעים ל Briksdalsabre

30 דק' נסיעה מ Olden נמצאת החניה לקרחון, אך הדרך לקחה זמן רב יותר היות והנוף לא נתן לנו מנוח. אגם שקט המוקף בפסגות גבוהות, עם צבעי סתיו ושלג יחד, ושמש שמתחילה לרדת ומייצרת צבעי שמיים נעימים.

הגענו לחניה של הקרחון התיירותי שהייתה... ריקה לחלוטין. אין נפש חיה באזור, רק זוג ישראלים סתומים שיוצאים לטיול רגלי לקרחון שלא בעונה ולא בשעה הנכונה (מתקרבים לשקיעה). ההליכה אל הקרחון היא על מסלול מסודר, ואורכת 45 דק' עד שעה, במגמת עליה מתונה. בדרך עוברים במפל עוצמתי (10,000ל' בשניה), מרעה סוסים, מס' נקודות מים, וכמובן כל זה כאשר אנחנו מוקפים בפסגות מפלים שלגים וקרחונים.
הסתיו עושה חסד עם המקום:

צבעים של סתיו

מגיעים אל הקרחון ושוב - mindblow. אגם טורקיז זוהר (צבע חזק יותר, אולי בגלל השעה), וגליישר שמזין אותו במי קרח. ה'חוף' שלנו, שכן אין עוד אנשים באתר. תענוג (5/6).

הקרחון

לא נשארנו זמן רב כי השעה היתה 18:00 ורצינו להגיע לרכב לפני שאנחנו מאבדים אור, אז לאחר רבע שעה במקום התחלנו תנועה חזרה.

את הדרך חזרה ל Olden עשינו כאשר השקיעה יורדת, ועד ההגעה לשם היינו בעלטה. האגם הוכיח את עצמו כמרהיב לא פחות לאחר איבוד האור.

"It's a simulatiom, inside a simulation, INSIDE A SIMULATION"

היות ואכלנו סנדויצ'ים לצהריים, רצינו ארוחה טובה לשעת הערב - אך חיפוש באינטרנט העלה מס' מקומות מצומצם מאוד על כל ערי המפתח עד למלון שלנו. היה רק מקום אחד שהכיל מספיק ביקורות, וקיבל ציון טוב, אז נסענו אליו בהנחה שמדובר בסוג של 'ברירת מחדל' תיירותית.

כמה כיף היה לטעות! בהגעה ל'בית הקפה' (תכלס - מסעדה) Stryn Vertshus ב20:30 בערך נפגשנו במקום ריק עם צמד מלצריות. הן היו מאוד נחמדות ומקצועיות. החלטנו לחלוק סלט קיסר ופיצה, ובעת ההזמנה המלצרית המליצה לנו לקחת את הפיצה הקטנה כי הגדולה שלהם 'גדולה', אבל תחת ההנחה שלא אכלנו כמעט במהלך היום וכי המנה הנוספת היא כולה סלט הזמנו את הגדולה.

הסלט היה מוצלח ביותר, רוטב עדין ולא שתלטן, עוף עשוי ומתובל היטב, נגיעות בייקון שתרמו לטעם המעושן וירקות פריכים.

הפיצה היתה... ובכן, ענקית. ברגע שקיבלנו אותה קלטנו איזה זוג 'ישראלים' יצאנו כשלא הקשבנו להמלצת המלצרית המקומית, שכן לא היה סיכוי לרגע שאנחנו נסיים אותה. הבצק היה מעט עבה אבל פריך ביותר, עם פרמזן על הקראסט, גבינה בכמות רצינית שנמתכת מהמגש עד הצלחת, ולפיצה התלווה מטבל שום שגרם לקראסט להיות הרבה יותר אטרקטיבי. אחרי 4 משולשים היינו שבעים, בלסתי בכוח משולש נוסף כי ביאס אותי להשאיר מאחור כזו כמות - אך המלצרית התעקשה שניקח דוגיבג וננסה לחמם את זה במלון (בדיעבד: צדקה! שארית הארוחה שימשה לי כארוחת בוקר כשהגענו לאלסונד).

בסיום גל הזמינה קפה עם חלב סויה, והוא היה המוצלח ששתינו בנורביגה (ומוצלח בכלליות). כל הארוחה עלתה 240 ש"ח שבמונחי נורבגיה זה הוגן לגמרי. אחלה מקום שמקבל ממני 5/6 והמלצה חמה.

לאחר הארוחה נסענו למלון שלנו, First Hotel Grodas. נכנסתי ראשון לקבלה לטובת check in ושמתי לב לריח תמוה-משהו, קראתי לגל שאיששה את תחושותיי - הקבלה היתה בניחוח פלוצים. כן, כל אזור הקבלה השומם (אזור גדול), בניחוח... פלוצים! מה. לעזאזל.

נו טוב, לפחות החדר היה סבבה >.<

בבוקר התעוררנו לארוחת בוקר מפנקת בחסות המלון, בהתאם לנוהל לקחנו איתנו סנדויצ'ים ויצאנו צפונה לכיוון Geiranger ('דרך הטרולים'), ממנה אנחנו עתידים להמשיך לכיוון צפון מערב עד הגיענו ל Alesund - התחנה המערבית ביותר והאחרונה לפני תחילת מסלול היציאה מנורבגיה...

דרך הטרולים

עוצר להשתין וזה מה שעומד מולי מה נסגר עם הנוף !?

מגיעים לרכב בבוקר, ומגלים שהשמשה מכוסה במים שקפאו, ושכל הסביבה ערפילית כאילו אנחנו על הסט של 'The Mist'. התחלנו בנסיעה וקיווינו לטוב - שכן הנסיעה היום אמורה להיות אקסטרה מיינדפאקית.

Sunny day" MY ASS"

הבוקר הקריר גרם לכך שכל האגמים כוסו בערפל, ומצאנו את עצמנו עוצרים כל מספר קילומטרים בהשתאות אל מול המחזה היפה הזה.

Sunny day at the beach

ככל שטיפסנו מעלה בגובה, מזג האויר החל להתבהר. והנוף 'נפתח'.
העצירה הראשונה היתה אמורה להיות נקודת תצפית פנורמית בשם Dalsnibba, אך כאשר מצאנו עצמנו על הר בגובה 1,000 מטר ומשמאלנו מה שנראה כמו חוף ים, לא יכולנו שלא להתאפק.
טרם ההגעה לנקודת התצפית היה מחסום, בו נדרשנו לשלם 60 ש"ח עבור הכניסה. לאחריו, עליה משופעת בטירוף, ובאמצע הדרך - שלג נערם בצדדים.
בהגיענו לנקודת התצפית גילינו שאנחנו... לבד. לבד לחלוטין.

הנוף היה עוצר נשימה - הפסגה משקיפה מלמעלה על כל ההרים הסובבים, ועל העמק בו נמצאת Geiranger שמצדידו פיורדים עצומים ומרשימים למראה. בכניסה נאמר שזו נק' התצפית הגבוהה באירופה (שניתן להגיע אליה עם רכב) - לא בדקתי האם זה נכון.

מסתכל על Geiranger

האגם יותר קפוא מהלב של אשתי

תכלס אחלה ספסל

לאחר היציאה מ Dalsnibba התחלנו נסיעה מטה לכיוון Geiranger. הדרך מפותלת והנוף מטמטם. עצרנו באמצע הירידה בנקודת תצפית בשם Flydalsjuvet שם ניצב מעין ספסל שנבנה לכבודה של מלכה כלשהי שפירגנה לתושבי המקום, או משהו. מה שבטוח - היה כיף לשתות תה אל מול הנוף הזה.

ב Geiranger עצרנו במוזיאון Fossevandring, המוזיאון עצמו מאוד יפה ומשלב ארכיטקטורה מרשימה אל מול נחלים ומפלים קטנים. לא נכנסנו למיצגים, אבל המקום לחלוטין מצדיק עצירה.

מהעיירה המשכנו מעלה אל עבר 'דרך הנשרים', בדרך עצרנו בנקודת תצפית מומלצת ביותר בשם Ornesvingen, שמשקיפה על הפיורדים הסובבים.

Ornesvingen

לאחר עוד קצת נסיעה לקחנו מעבורת לכיוון צפון, עשינו עיקוף קצר לטובת עצירה במפל מגניב בשם Gudbrandsjuvet, ומשם נסענו מערבה אל היעד שלנו Alesund.

סתם נוף באמצע הדרך מה רע

Alesund - היפה שבערים

הנסיעה לאולסונד היתה בשעות אחר הצהריים, והשילוב עם כיוון נסיעה מערב גרם לה להיות מאוד לא נוחה. ככל שהתקרבנו לאולסונד הנוף נהיה יותר מתועש ועירוני.
היות וראיתי שאנחנו מגיעים בשעות הערב, כיוונתי אותנו ישירות לנקודת התצפית Aksala שקיבלה המלצות. העליה אליה היתה מתונה למדי, בין כל מיני בתי עץ וסגנון שנמצא איפשהו בתווך בין כפרי לעירוני. נסיעה משעממת למדי, עד שלוקחים את הסיבוב האחרון נכנסים לחניה ובבת אחת נפתח נוף פנורמי של קצה נורבגיה -

Aksala Sunset

זו כנראה העיר היפה ביותר שראינו בטיול, וייתכן שבכלל. השילוב בין עיר שבנויה על זרוע אדמה, לבין האיים הסובבים לה, הים העצום שבולע את כל המרחב... אקסטזה נופית.

מתפוצץ לי המוח

את הבוקר למחרת פתחנו עם הייק חביב הנקרא Sukkertoppen, מדובר בעוד דרך נורבגית טיפוסית שכוללת מעט מרחק והרבה טיפוס (יחסית למרחק). ספציפית, מדובר בהליכה מאוזנת בשביל נהדר עם נוף מהנה. עם סד"ג של 1.6 ק"מ אורך ו- 250מ' טיפוס מצטבר, מדובר בהליכה מהנה שאינה מענה. הטיפוס מתחיל ביער קריר, ומסתיים בפסגה לא מאוד גבוהה (סד"ג של 400מ') אך מאוד מערבית - מה שנותן תצפית 360 על העיר, האיים והים. לקח לנו סד"ג של שעה לעלות, למעלה עשינו הפסקת תה וחטיף אנרגיה, ולאחר מכן 40 דק' בירידה בקצב איטי למדי. היות והשיפוע אינו אגרסיבי, הנוף יפייפה, המיקום נוח (10 דק' מאולסונד) והאטרקציה חינמית - אני ממליץ בחום על המסלול (5/6).

מהמסלול המשכנו לפארק הימי הסמוך Alesund Sea Park. הייתי קצת אמביוולנטי בנוגע לפארק הזה וחששתי שהוא יהיה יותר מדי all-family oriented, ומאוד overpriced בתור אחת האטרקציות הכי פופולריות באזור.

Sukkertoppen Mountaintop

תמותו

שמחתי לטעות בשתי ההערכות: הכניסה היתה במחיר הוגן בהחלט (90 ש"ח לראש), והפארק עצמו הצליח להשתמש בשטח הלא-גדול שלו בצורה מאוד אפקטיבית והכיל די והותר מיצגים. מדובר באקווריום(ים) הממוקם על שפת הים, וככזה הוא בעצם שואב מי ים. הפארק מכיל כמות גדולה מאוד של יצורי ים, חלקם יפים, חלקם מרשימים, חלקם חמודים (בעיקר הפינגווינים!) וחלקם נלקחו מהסט של סטיבן קינג.

המקום מאוד מתאים למשפחות - שכן מעבר למיצגים המאוד מעניינים יש בו מופעים, אטרקציות, פעילויות, פארק קטן ועוד. המקום כמעט קיבל 5 כוכבים אבל היות לחוסר בנגישות לשפה האנגלית (למיצגים בד"כ צורף מלל אנגלי, אבל המופעים הן בנורבגית) הוא ייאלץ להסתפק בציון (מכובד) של 4/6 בלבד.

מהפארק המשכנו העירה, לג'אנקיה הידועה בfish & chips שלה. אני לא חובב של דגים ו/או טיגון, אבל החלטתי לנסות ויצאתי מרוצה. המחיר זול, האוכל טעים, ונהנתי מהדג.

הכל עניין של פרספקטיבה

הנוף הנשקף מחוף המגדלור

היות והדירה שלנו היתה במרחק אפסי ממרכז העיר, החלטנו להתפנק בשנ"צ, ממנה קמנו ב18:00 ויצאנו למגדלור Alnes Fyr הממוקם באחד האיים הסמוכים - בנקודה הכי מערבית אליה נגיע בטיול. הדרך לשם מדליקה ברמה ההנדסית, כאשר חוצים מנהרות שצוללות מתחת לים. המגדלור הישן נמצא על חוף יפה, ושעת השקיעה עשתה רק טוב למקום הפסטורלי מלכתחילה.

את הערב סיימנו במסעדת סושי בשם Zuuma עליה קיבלנו המלצות רבות, ו... כמו אתמול, אכזבה. המקום מחזיק בחומרי גלם משובחים ביותר (סשימי טונה וסלמון שאכלנו היה המנה המוצלחת בשולחן, ואנחנו לא חובבי סשימי), אבל מחזיק בתפריט קריפטוגרפי שאינו נגיש לאף אחד מלבד השף שכתב אותו - שכן המנות מחזיקות באיזשהו שם סתמי וללא פירוט של התכנים. היינו צריכים לתחקר את המלצרית מנה-מנה, והיא בתורה בכלל לא ידעה לפרט ולכן הקריאה מתוך תת-תפריט-מלצרים, שזה מטופש לגמרי שכן אנחנו היינו צריכים לקבל תפריט כזה ולחסוך את כל הבבל"ת המיותרים. הרולים שהזמנו היו 'סבבה והכל', לא רעים אבל גם לא טובים, ועבור מקום שחש עצמו 'הייאנד' עם שורה תחתונה לא זולה של 300 ש"ח עבור 3 רולים וסשימי, ציפינו ליותר. 2/6 לחובבי הסושי, כאשר אסייג ואציין שלחובבי הדגים ייתכן שכדאי לבדוק את המקום היות, כאמור, חומרי הגלם מהשורה הראשונה.

בבוקר לאחר מכן התעוררנו, ובעת העמסת הרכב גילינו כי קיבלנו דו"ח חניה במקום בו אין שום שילוט האוסר חניה, וברחוב בו נאמר לנו שמותר לחנות... כמובן שהדו"ח בנורבגית כך שלא ברור בכלל על מה ולמה. התחלתי לברר כיצד להגיע למשרדים של פקחי התנועה, ובעת ההגעה הוסבר לי שחניתי 3 מטרים מהצומת, בעוד שצריך לשמור מרחק של 5 מטרים. העובדה שאין שום שלט שמסביר זאת, אין סימון על המדרכה/כביש, ובכלליות אין שום אינדיקציה לכך - לא עזרו לי. האישה במשרד שלפה איזו חוברת חוקי תנועה והסבירה לי שהייתי צריך לעבור על ספר החוקים של דנמרק, שבדיה ונורבגיה. כששאלתי אותה האם היא עושה זאת בכל פעם שהיא טסה לארץ חדשה היא נאלמה דום.

שילמתי את הקנס, הגשתי תלונה, והמשכנו לדרכנו. טיילנו קצת ברחובות של אונדלסונד ואפילו הצלחנו למצוא מס' חנויות לעשות בהן שופינג (נורבגיה, כזכור, יקרה). הפנינה במישור השופינג היתה חנות מבולגנת שנקראה 'outlet' שם היו פריטים איכותיים מאוד, במחירים הזויים. החנות היתה כה מוצלחת והבחור כה חביב, שהחלטתי לעזור לו והעלתי את החנות שלו למפות של גוגל, יחד עם הסבר תמונות שעות פתיחה המלצה וכו', בשביל שתיירים נוספים יגיעו לשם בעתיד.

יצאנו מאונדלסונד לכיוון אונדלסנס בצהריים, עצרנו בדרך לאכול ב Peppe's pizza שכן המקום הזה הוא כמו טויוטה - הוא לא הייאנד ואין בו פיצ'רים מטורפים, אבל אתה יודע טוב מאוד מה אתה מקבל. אכלתי שם צ'ילי קון קרנה שהיה מוצלח ביותר. שמתי לב לאירוניה מסוימת בכך שמתוך 3 ביקורים בפפה'ס פיצה, רק פעם אחת אכלנו פיצה (ובכל הביקורים, מעולם לא נתקלנו במנה לא טובה, סחטיין עליהם).

Andalsnes ומצפה Rampestreken

אין כאן מחסור בצבעים

ארוחה ביתית

הגענו לאונדלסנס לקראת השקיעה, הדירה היתה כה גדולה, נעימה, יפה ועם נוף להרים - שהחלטנו שנעשה ארוחה ביתית. רכשנו מצרכים לפיצה: בסיס דק מוכן מראש, תערובת 4 גבינות, גבינת פטה טעימה ביותר, פטריות טריות, פפרוני, ועגבניות שישומשו לרוטב (לאחר ריסוק, ושידוך לשום ומלח) וגם כתוספות. יחד עם כוס יין, מיץ תפוזים טרי וירקות חתוכים - גל הכינה עוד ארוחת ערב של 5 כוכבים ששמה בכיס הקטן את רוב המקומות בהם אכלנו בערבים הקודמים. טירוף.

בבוקר יצאנו למסלול הליכה קרוב שקיבל המלצות חמות מהאינטרנט ומהמארח שלנו - Rampestreken.

מדובר בעליה של 500 מ' גובה על פני 2 ק"מ, תלולה מאוד - אך בנויה היטב. המסלול מתחיל ביער, ו80% ממנו מועבר ללא נוף בטיפוס מאוד תלול, אך בשיפוע לינארי - קרי: לאחר 1/5 מהמסלול עלינו 100מ' גובה, לאחר 2/5 עלינו 200מ' גובה, וכן הלאה. תכנון מבריק. בנוסף, השילוט ברור מאוד, והעובדה שמספקים לך לאורך המסלול "צ'קפוינטס" (כמה עברת) מאוד מסייעת למוטיבציה.

ב20% האחרונים נפתח הנוף, שכולל מים, פיורדים ואת העיר הסמוכה. תענוג.

אמצע העליה

בסוף הטיפוס עומד על צלע ההר Airbridge: גשר שמהווה נק' תצפית מאלפת לכל האזור. לחלוטין שווה את המאמץ! לקח לנו קצת פחות משעה וחצי להגיע לשם, בתיאום מושלם למה שנאמר במידע על המסלול.

Rampestreken Air Bridge

א-מה-מה, זה לא באמת סוף הטיפוס, שכן פסגת ההר ממשיכה עד לגובה 700מ' (ומשם גם ממשיך טיול יום לצד השני - אותו לא עשינו). החלטנו להמשיך מעלה ולאחר כ20-30 דק' נוספות הגענו לפסגה. אני סבור ששווה לעלות עד הסוף, אבל כן אציין שהנוף מהגשר היה המוצלח ביותר במסלול הזה. על הפסגה עשינו הפסקת תה וארוחת צהריים, הצענו ל2 מקומיים שהיו שם לחלוק איתנו את השתיה והם שמחו על המחווה, העברנו את הארוחה בשיחה איתם ולמדנו עוד קצת על המנטליות הנורבגית.
את הירידה עשינו באיזי והתענגנו על הנוף, הסכמנו שזה היה טיול נהדר - שני רק לOsken, ועם ציון מכובד של 5/6.

תה אחרון :(((

תחילת הסוף - עוצרים בLillehammer בדרך לאוסלו

צביעה חאפרית של אמאטבע

לאחר הירידה מ Rampestreken, התחלנו בנסיעה לכיוון אוסלו (דרום-מזרח). לצערנו הרב מהר מאוד נאלצנו להפרד לשלום מהפיורדים, ולחזור ל"סתם" נופים הררים מושלגיים. הדרך היתה ארוכה ומונוטונית, המהירות המותרת בכביש היתה בין 60 ל80 קמ"ש, ובכלליות זו היתה נסיעה משעממת ומתישה.

הגענו ליעד שלנו, עיירה בשם Lillehammer, לאחר רדת החשיכה. מדובר בעיירה קטנה שממוקמת שעתיים מאוסלו. בערב ביקרנו בפאב מאוד מוצלח שהגיש לנו המבורגר מהטובים שאכלנו בטיול, בשילוב עם בירה מקומית משובחת.

לרגל הפרידה שלנו, נורבגיה בירכה אותנו בשלג קליל ונעים בבוקר. טיילנו בשוק המקומי של לילהאמר עד שעות הצהריים המוקדמות, ואז יצאנו לכיוון אוסלו, שם עלינו על מעבורת שתוך 17 שעות מרגע עזיבת הנמל - תנחת בקופנהגן.
נפרדנו לשלום מנורבגיה, בידיעה שאנחנו מתכוונים לחזור בעתיד.

המעבורת לאוסלו הכילה מס' מסעדות (די טובות!), אזור בריכה ומשחקים לילדים, מס' חנויות ותמונה ענקית של הקפטן יחד עם ביוגרפיה שלו שהשאירה אותי תוהה who the fuck cares? כשאני עולה על מונית לא באמת מעניין אותי לדעת כמה ילדים יש לנהג ואיך הוא אוהב לאכול את החביתה שלו בבוקר.
המעבורת עצמה גדולה ומרווחת בשטחים ה"ציבוריים", אך קטנה וקלסתרופובית בתאים הפרטיים. קיבלנו חדר עם מיטת קומותיים שבקושי יכולה להכיל קופסת גפרורים, איכשהו נדחקנו יחד לבאנק התחתון עד הבוקר.

קופנהגן ברגל

לאחר העגינה בקופנהגן פגשנו זוג חברים, טיילנו יחד באזור והיה לנו מעין דאבל-דייט ארוך ומוצלח ביותר. 

בבוקר טיילנו רגלית ב"אזור ההיפים" ב Christianshvan - מסתבר שאיזו קבוצה דנמרקית החליטה שהיא לא מקבלת על עצמה את הריבונות של הארץ/עיר, ומשום מה העניקו לה שטח לא מבוטל בו אין ממש חוק(!?), כך, למיטב הבנתי מההסבר של החבר הפסאודושבדי שלי, נא לא לתפוס אותי במילה (:

הלכנו יחד לשוק האוכל בו ביקרנו בביקור הקודם, והפעם לקחנו כל מיני מנות אחרות.

משם חזרנו לרכב ונסענו צפונה לבקר במוזיאון הטכני של דנמרק, ובארמון Kronbrog (אליו בחרנו שלא להכנס עקב עלות גבוהה בכניסה וחוסר עניין משותף).

את הערב סיימנו בארוחת ערב במסעדה בשם Tight, שהיתה הצלחה כבירה (5/6).

 את הבוקר למחרת העברנו בטיול בקופנהגן. רצינו לשכור אופניים, אך לא הצלחנו למצוא מקום עם אופניים שיתאימו לאשתי מבחינת גודל שכן רוב האופניים מגיעים באותה מידה, גדולה עבורה.

הטיול ללא אופניים היה מתסכל, בעיקר בגלל בעיית החניה בדנמרק - שגורסת עלויות גבוהות מאוד, יחד עם שילוט לא ברור, ומצוקת מקומות. בזבזנו זמן רב בחיפושים אחר חניה, ובנסיונות לפענח את השלטים. לכן אני מאוד לא ממליץ להכנס עם רכב לעיר, אלא אם ידוע לכם בדיוק מה אתם מתכוונים לעשות איתו...

Madglad: כן, אני יודע, זה נראה על הפנים.
נשבע שהכל כאן טעים מאוד!

חיפשנו מקום לאכול בו צהריים, ובפוקס הגענו למקום מדליק בשם Madglad. מדובר בבאפה מקומי, שעלה לנו 40 ש"ח - לזוג... מחיר לא פרופורציונלי לשום דבר שראינו בסקנדינביה. בלי קשר למחיר, האוכל היה ממש, ממש טעים. כל סלט וכל מנה שטעמנו היתה spot on, והייתי מוכן לשלם פי 3 על הארוחה הזו ועדיין לצאת בתחושה נהדרת. 5/6 כשמשקללים את כל החוויה.

בצהריים החלטנו לעשות קצת שופינג של סוף טיול, הלכנו לקניון בשם Fisketorvet שהגיע עם הדבר הכי מושלם שאפשר לבקש בדנמרק... חניה חינם. אבל חוץ מהחניה הקניון גדול, המחירים בחנויות הוגנים בצורה מפתיעה (במיוחד אחרי החזרה מנורבגיה), ויש מגוון רחב של תעסוקה.

לאחר מכן הסתובבנו עוד קצת בעיר, עד ארוחת הערב במקום שהזמנתי לנו - מסעדה בשם Stick'n'Sushi שממוקמת בקומה העליונה של צמד מגדלי-מלונות.

הארוחה היתה מצוינת, לקחנו קומבינציה של מנות ורולים, והיה על השולחן more than we could handle. השירות היה אדיב, המקום מעוצב בטעם, והאוכל טוב מאוד (4/6).

טוב עכשיו אני כבר סתם זורק

הערב נגמר, ואיתו נגמר הטיול. ארזנו את המזוודות ולפנות בוקר יצאנו אל נמל התעופה. נחתנו בארץ, עלינו על הכביש המהיר - ובדרך חזרה הביתה שמענו יותר צופרים מאשר בשלושה שבועות של טיול...

שורה תחתונה

הטיול לסקנדינביה היה טיול ורסטילי בטירוף, בשלושה שבועות של טיול הספקנו לעשות הכל מהכל, וזה היה נהדר. 3,600KM של נסיעות, עם מעט מאוד ימים בהם באמת הרגשנו שאנחנו נוסעים הרבה - תודות לנופים המטריפים והמגוונים שהנעימו את הדרכים עד מאוד.

בשבדיה לא הייתי מספיק זמן בשביל שאוכל לתת דירוג, אז נדלג עליה.

לדנמרק אני נותן 4/6 - מדובר בארץ מוצלחת, עם אנשים נוחי מזג, מחירים קצת יקרים אבל לא בטירוף, ומגוון אטרקציות. מבחינתי אין הבדל גדול בין קופנהגן לבין ערים אירופאיות אחרות ברמת הייחוד, ולכן בעוד שאני לגמרי ממליץ על ביקור - אני לא חושב שזה בגדר 'חובה' אלא בגדר אחלה אופציה לטיול קצר.

נורבגיה זה סיפור אחר. נורבגיה היא ארץ יקרה, בעיקר בכל הנוגע למזון (הן מסעדות והן מרכולים), ולחובבי האלכוהול מדובר בקנסות גבוהים במיוחד - שכן אפשר בקלות "לתרום" 50-60 ש"ח עבור פיינט בירה...

האוכל בנורבגיה לא היה מוצלח במיוחד, ודנמרק היתה טובה ממנה.

הכבישים בנורבגיה מתוחזקים היטב, אבל הגבלת המהירות דרקונית, יחד עם אכיפה גבוהה באופן די חריג. צריך להתכונן נפשית לכך לנסיעות, ולעשות אותן בMODE רגוע - כי לעיתים 60 קמ"ש בכביש נטוש מישורי יכול לחרפן את הבנאדם (ולכן אני מדגיש: מגביל מהירות אלקטרוני זה בגדר חובה בנורבגיה, בלעדיו היינו משתגעים).

אבל, וזה חתיכת 'אבל' גדול, הפיורדים.

הפיורדים.

הפיורדים!

הפיורדים פשוט שווים את הכל.

אי אפשר להעביר במילים ובתמונות את העוצמה של הפיורדים בפרט, ונורבגיה בכלל. צריך להבין משהו: יש עוד מקומות יפים (וכנראה יפים יותר!), אבל מה שמיוחד בנורבגיה זה שהיא לא יפה "לפרקים", לא צריך לנסוע לאנשהו בשביל להגיע למצב שאתה מסתכל והנשימה נעתקת ממך. 

זה פשוט קורה כל הזמן. ליטרלי כל הזמן.

חצי מהתמונות שלנו (אם לא יותר) לא נלקחו בטרק ייעודי, או נקודה ספציפית, אלא סתם ככה באמצע הכביש. בכלליות אציין שמצאנו את עצמנו עוצרים את הרכב עשרות פעמים כל יום רק בגלל מה שהולך מסביב.

אציין גם שלמרות שנורבגיה ארץ יקרה, זה לא אומר שחייבים לעשות טיול יקר (מה גם שהטיול שאנחנו עשינו, אינו יקר באופן חריג). הטיסה לא כ"כ יקרה, האטרקציות במחירים הוגנים למדי, וגם הלינה בסה"כ במחירים סבירים.

לכן נורבגיה, על שלל מגרעותיה, מקבלת ציון מקסימלי של 6/6. 

אל תפספסו.