יום שלישי, 28 בפברואר 2017

נפילה חופשית מבוקרת - סקי VS סנובורד

"הקטע עם אור זה שהוא מטומטם מדי בשביל להבין את ההשלכות של מהירות, לכן הוא גולש ככה"
אין ספק שחברים שלי יודעים לפרגן.
מתפלל לשלג וחברים טובים יותר
בכ"א, לאחר שבוע גלישה שכלל הן סקי והן סנובורד, החלטתי לפרסם את רשמיי האישיים - הן מהשבוע, והן בנוגע להבדלים בין צמד הקטגוריות.

אבל כמו מין עם דורבנים - לאט לאט:

כיף יש רק בלחם, וגם אותו אוכלים

מאז שנחשפתי לפרי האסור, הלא הוא "סנובורד" - אי שם במהלך התואר הראשון ואמצע שנות ה20 - נהייתי מכור. השתדלתי לטוס כל שנה אבל לפעמים הקריירה שלחה את גרורותיה ומנעה זאת.
בין לבין התעסקתי באופני הרים, טיפוס קירות, נהיגה ספורטיבית - אבל את מנת האנדרנלין השנתית ידעתי שיש רק מקום אחד לקבל (כאילו, כל עוד לא יוצא במקרה לעשות Downhill - אבל זה סיפור אחר).

אמנם אין הנחתום וכו', אבל מה לעשות - המציאות היא המציאות. משום מה יצא שכל עניין גלישת השלג היה בשבילי כמו... כמו דג במים, כמו אבי ביטר בשווארמיה, כמו אייל גולן בששטוס... נו הבנתם את הכוונה. משום מה זה הסתדר לי די בטבעיות.

הרבה סנובורדיסטים עושים את זה בשביל ה'טריקים', אבל אני בא בגישה שונה: אותי מעניין מקסימום תפוקה - קרי לכסות כמה שיותר מסלולים בתוך מסגרת הזמן הנתונה. לצערי נכון להיום יש לי שבוע אחד בלבד (במקרה הטוב) של סקי בשנה, ואני מרגיש מחוייב למצות אותו עד תום. מגיע למעלית הראשונה, יורד אחרי האחרונה, מכסה את כל האתר (או לכל הפחות - מנסה).
למזלי בסיבוב השלישי שלי מצאתי שותף מוצלח. הוא אמנם ברנש לא מתורבת, חסר נימוסים, בספקטרום הפוליטי נמצא קצת שמאלה מרע"מ-תע"ל ומכור לסרטי 'דמדומים' - אבל הוא גולש בסדר. אז כמו שאומרים - כשאלוהים נותן לך לימונים, אתה מסתפק בהם כי וואלה זו בדיוק תקופת הצנע ותגיד תודה שהוא לא נתן לך אשכוליות... זה פרי מר ודוחה.
קיצר אני ואותו ברנש (לצורך הפשטות נכנה אותו 'בר') טסים כבר כמה שנים יחד, והסיסמא לנסיעות (לא חופשות!) הסקי שלנו היא: "באנו לעבוד, לא להנות".
יום קשה במשרד


בר היה הראשון לזהות זאת, וכבר בטיול הקודם שלנו לאוסטריה התחיל לעשות קולות של 'אולי הפעם סקי?'. אמרתי לו שכל הניסויים האמפיריים מצביעים על כך שסקי זה לגמלאים.
אבל מאז החלפנו קידומת ל-3, ובעל כורחנו זה קרה.
סאמק, הגיע הזמן לסקי.

המחלקה הגריאטרית (או: סקי)

ראיתי את הפרק האגדי של סאות'פארק Asspen (עונה 6 פרק 2), ועשיתי כמה שנים סנובורד - כך שהרגשתי בטוח ביכולות הסקי שלי. עם זאת, בחצי היום הראשון גיליתי לדאבוני שאני די נכשל. 



לשמחתי מהר מאוד תפסתי את העניין, ובימים הבאים סיימתי כל יום כאשר אני 'קופץ' לקבוצה הבאה ברמה. גלשתי מקבוצת ה Beginners, ל Bronze Basic, משם ל Bronze Advanced, וב Silver Basic שילוב של מיצוי ההדרכה (לטיול זה) יחד עם חוסר סבלנות לקצב האיטי-מדי של הקבוצה וחזרתו של חבר חולה למוטב הובילו אותי למסקנה שעדיף שנגלוש יחד, בנפרד מהקבוצה.
מתבייש להיראות בחברתם

לשמחתי הגעתי לנקודה בה אני גולש Parallel באופן סביר, הטכניקה שלי בהחלט לוקה בחסר ויש עוד המון מקום לשיפור - אבל כן הגעתי לנק' בה אני מסוגל להכנס כמעט לכל מסלול באתר, ולהגיע למהירויות מהנות; הן ברמת המקסימום, והן ברמת המיצוע.

בתום חמשת ימי הסקי הספקתי לכסות את רוב האתר האיטלקי (יש חיבור לאתר צרפתי, עליו ויתרתי בהמלצתו של חבר), לעשות מסלולים מכל הגוונים, לשבור יום אחר יום את שיא המהירות האישית שלי על השלג (72 קמ"ש ביום השלישי, 77 ברביעי, 80 בחמישי --> 92 במסלול השחור האחרון לשבוע). 



החלטתי להעביר את היום האחרון בסנובורד ע"מ שיהיה לי בסיס טוב להשוואת back to back בין הסגנונות.
טובים השניים מהאפס

נפילה חופשית מבוקרת (או: סנובורד)

שילוב בין over-confidence ויכולת ספיגת מכות גבוהה <הכנס בדיחת ילד כאפות כאן> הובילה לגלישה התואמת את הציטוט שפתח את הרשומה. את סגנון הגלישה שלי אני מכנה 'נפילה חופשית מבוקרת'. כשאני אומר 'נפילה חופשית' אני מתכוון יותר במובן של התדרדרות במהירות גבוהה, ה'מבוקרת' זה הקטע בו אני מנסה לא להפוך אותה לנפילה במובן של התרסקות. לפעמים בהצלחה, לעתים - פחות.


למרות שיישמתי את הסגנון הפרטני שלי גם בסקי, בסנובורד שכללתי זאת לפסאודו-אמנות. להוציא התרסקויות טוטאליות (חמסה^3) אני לא עוצר על המדרון. אף פעם. אם נפלתי בכיוון מעלה ההר אני מיד מקפיץ עצמי חזרה עם הידיים וממשיך בגלישה, אם נפלתי בכיוון המורד אני עושה גלגול וממשיך. מינימום בזבוז זמן כבר אמרנו?

נופלים ונהנים
מהטיול השלישי, סקיוולט, אוסטריה

make action GIFs like this at MakeaGif

אז כן - הטכניקה שלי מן הסתם יכולה להשתפר, ואני חלש ברמפות טריקים ושלל מרעין בישין - אבל מבחינת מהירות נטו, מעטים האנשים עם נסיון בסד"ג שלי שימתינו לי בגונדולה.

נו - אז איך אתה משווה סקי מול סנובורד?

בתום השבוע, ולאחר שגלשתי Back to back סקי וסנובורד, אני יכול לפרסם את ממצאי (ה'מדעיים' ;), נכון לנק' הזמן הנוכחית והניתוח הפרטני שלי:

מבחינת FUN, נטו: הסנובורד מנצח, בהפרש קטן אך קיים.
שילוב בין תנועה מגניבה שמחייבת אותך 'להתחייב' למדרון, הריגוש שבהחלפת 'סכינים' בעת גלישה במהירות גבוהה, הסלטות שמונעות הפסקת גלישה לאחר נפילה, היכולת להתמודד עם כל מדרון-שהו גם אם אתה לא ULTRA PRO - כל אלו תורמים לכך שהבורד ישאיר חיוך גדול יותר בסוף המדרון.

מבחינת Overhead: הסקי מנצח, בהפרש. אמנם גלישת סנובורד מאפשרת לך הליכה בנעליים כמעט רגילות במקום סד העינויים האינקוויזיציוני שגם נקרא "נעלי סקי" - אבל כאן זה נגמר. בסקי לא צריך לשחרר ביינד (נעילת הנעל לבורד) בכל פעם שמגיעים למעלית, ולחבר חזרה בירידה. בסקי לא צריך לשחרר רגל כשמגיעים למישור, אלא פשוט להשתמש במוטות החביבים - ועם טכניקה נכונה אפשר גם לגלוש במעלה ההר (כל עוד הזווית והכושר מאפשרים).

מבחינת נפילות: אחרי שנים של גלישת סנובורד, בכנות - אין בכלל מה להשוות. בסקי הן נופלים פחות (אתה יציב יותר, בהפרש), וכשנופלים זה פחות כואב. העובדה שהגוף שלך לא מחובר לקרש שמאלץ זוויות מסויימות מאפשר ליפול 'נקי' יותר. הספקתי בשבוע המדובר ליפול במהירויות נמוכות וגבוהות, בשיפועים קטנים ותלולים - ואין מה להשוות בכלל. סקי מנצח כאן בהפרש גדול.

מבחינת טכניקה: בסקי קל להתחיל אך לוקח זמן לא מבוטל להשתפר ולהתמקצע. בסנובורד קשה יותר בהתחלה אך פשוט יותר להגיע לרמה גבוהה, לכן כאן זה עניין של גישה והעדפה אישית.
בשתי הקטגוריות חשוב מאוד - שלא לומר קריטי - להגיע בגישה הנכונה, ולהשתדל לגלוש באופן 'משוחרר'.
מנסיוני האישי (הן שלי, והן מליווי כמה וכמה מתחילים): האנשים שחוששים מאוד מנפילות ישתפרו בקצב איטי בהפרש ניכר, ובאופן מעט אבסורדי אף עלולים למצוא את עצמם עם פציעות חמורות יותר (עצם החשש והפחד הוא קטליזטור לנפילות 'רעות').

מבחינת מהירות: החלק הלא מפתיע - המהירות הסופית בסקי גבוהה יותר, גבוהה יותר בהפרש ניכר...
בעוד שאני בתור סנובורדיסט עם נסיון מסוים שגולש חזק וללא עכבות הגעתי למהירות מקסימלית של 70 ומשהו קמ"ש בכל שנות הגלישה שלי, בסקי על השבוע הראשון שברתי את מחסום ה90 קמ"ש, ואני נוטה להאמין שבפעם הבאה אם תרצה המס"מ אגיע גם למספר תלת ספרתי. להגיע למהירות סופית גבוהה בסקי זה פשוט... קל. סקי זה כמו שוטגאן: POINT AND SHOOT. היציבות של שתי הרגליים היא משהו הרבה יותר קל להתמודדות מאשר התזזיתיות של השענות על סכין הבורד, בטח ובטח כשמשקללים פנימה את הצורך 'להחליף סכין' במהירות של למעלה מ70 קמ"ש.
החלק הכן מפתיע מבחינתי - המהירות הממוצעת בסנובורד לא נופלת (ואף עולה, בעיקר במסלולים אדומים+) על זו של הסקי. כאשר אני מתייחס - מן הסתם - לרמות החובבניות של גולשים כמוני ולא לשועלי שלג אוסטריים.
אחד ההבדלים העיקריים בין הסגנונות הוא בעצמת ומודולציה הבלימה, שכן גולש מתחיל בסנובורד יוכל לבלום טוב בהפרש ניכר - עצום - מהמקביל לו בסקי. עצם יכולת הבלימה (והבטחון הנגזר ממנה) עוזר מאוד לפן המהירות הממוצעת הנ"ל, ואני סבור שככל שגולש הסקי ישתפר (הן בטכניקת הגלישה, והן בטכניקת הבלימה) כך הוא יצמצם את ההפרש במהירויות הנ"ל.


שורה תחתונה: למרות שאני מוצא את הסנובורד כמהנה יותר ומהיר לא פחות (בשבילי מהירות וכיף קשורות באופן הדוק), אני נוטה להאמין שסקי יהיה נכון יותר לגולש הממוצע. מדובר בספורט נגיש יותר, אגרסיבי פחות, ללא קטעים מציקים בכניסה/ירידה מגונדולות ומישורים. אני מתכוון להמשיך להשתפר בסקי, ובד בבד לא להזניח את הסנובורד שרחוק מאוד ממיצוי עבורי.

באנו בשביל המספרים

כאמור, יצא לי לעשות כל מיני שיגועי אנדרנלין.
אבל כמו שאמר החבר שחווה סקי לראשונה בטיול הזה (כן, הוא היה בחרמון - לא, זה לא נחשב):
"שנים שאני לא מבין למה אנשים עושים את הספורט המיותר הזה: הן טיול יקר, והן אחוזי פציעות גבוהים. מה הקטע? חסרות פעילויות בעולם?

עכשיו אני מבין"

ספורט שלג זה מסוג הדברים שברגע שעושים פעם אחת - מבינים שזו הפעם האחרונה, או הראשונה מזה רבות עתידיות נוספות. אז כן, לשמחתי חוויתי כל מיני ריגושים ושיגועים - אבל הן סקי והן סנובורד הם חד משמעית 6/6.
הכי כיף שיש.

חוץ מהקטע שחוזרים מהחופשה :(


עד השנה הבאה ...

יום שישי, 10 בפברואר 2017

הדרכת נהיגה DriveLogic

- "אוקיי תמרור, עץ, ברקס חזק,קלאצ', רביעי, מאצ',קלאצ', שלישי, מאצ', שחרר - שיא אייפקס - תן בבבבבווווווווווו!!!"
*נשאב למושב*
- "שיט חבל שאביאל לא פה"

אבל רגע אני קופץ

מתעורר מתוך חלום על נהיגה - כן אני יודע שזה נשמע נדוש אבל כנראה הציפייה עשתה את שלה - השעה 0530 אבל אני ער כבר בציף הראשון של השעון המעורר. אוכל ארוחת בוקר, ממלא דלי במים חמים שנשארו מהמקלחת של אתמול (כאילו, בדוד, לא מים משומשים כמו שהחתול שלי אוהב לשתות) ויוצא החוצה.

קרררר בחוץ, הדלי מעלה אדים ואני מתחיל בשטיפה בנוהל זריז - הרכב כבר חודש לא עבר פינוק והגיעו מים עד נפש, ועכשיו הם יגיעו עם סבון גם לחולייטה. רציתי לשטוף אותה ערב קודם אבל הייתה לי גרסא לשחרר והגעתי הביתה כבר בחושך, כל הזין.

Totally worth it though
בודק שמן, נוזל קירור, אויר בצמיגים - ויוצא לנס הרים. הנסיעה ארוכה אבל הבנתי שהיא שווה את זה.

תכלס? באתי עם ציפיות גבוהות,
אבל יצאתי מופתע,
לטובה.

"מאמי מה אתה רוצה ליומולדת?"

הבעיה ככל שגדלים (הכנס first_world_problem_mem כאן) היא שנהיה יותר ויותר קשה למצוא מתנה ליום ההולדת. כשאני רוצה משהו אני בד"כ משיג אותו, ומעטים הם הדברים שהן דחיתי הלאה - והן מספיק זולים בשביל שיהיה ניתן לרכוש אותם בתאריך המיועד.

אבל הפעם דווקא באתי מוכן מראש - אני רוצה הדרכת נהיגה מתקדמת!

היא אמרה לי למצוא מדריך, ותכננתי לעשות זאת (באמת!) אבל דחיתי ודחיתי, וכשהיא שאלה שבת שעברה האם יש לי כבר מקום לשבת הבאה (יום ההולדת שלי יצא השנה בשבת) עניתי שכבר נטפל בזה במרץ - ואז ביום ראשון אני מקבל ליטרלי out of nowhere הודעה מאביאל עם הזמנה לשיעור.

איך אומרים היפנים - קרמה, נה?

קבענו לשישי, בדיוק יום אחד לפני שאני מסיים את השנה השלושים לחיי.

נחיתה

מגיע ל'בר בהר' בבר גיורא, ופוגש לראשונה את אביאל מ DriveLogic.

עשיתי בירורים לפני שהגעתי, מי שהכיר המליץ בחוזקה, ומהדברים הנסיון וההספק ששמעתי עליו ציפיתי לפגוש בנאדם מבוגר. בפועל אני יושב לקפה עם בחור צעיר באזור הגיל שלי +-, עם חיוך אמיתי ואוירה נינוחה.

מדברים קצת על שטויות, הוא שואל אותי על משכנתא ואני שואל אותו על הרינג - אין ספק שאחד מאיתנו סיפק חומר מעניין לשיחה, וגם הסיפורים על הנורבורגרינג היו בסדר …

קולטים פתאום שהזמן טס בלי ששמנו לב, מחזל"שים את הקפה וניגשים לרכב. אביאל סוקר את תנוחת הנהיגה שלי ונותן אינפוט טוב בנוגע לזווית המושב.

מתיישבים בג'ולייטה, אני מתניע אבל אביאל אומר לי שוואיה שוואיה, אתה יכול לדומם. מוציא דף ועט ומתחיל לעבור איתי על התאוריה שאני כבר מכיר, ועדיין מחדש המון. הוא לא חופר לחינם, מזהה כאשר הוא מדבר על נושא שאני בקיא בו וממשיך קדימה, מתעכב על נושאים שאני מכיר פחות. עקרונות, מבט, תכנון, משקל, מערכות, היגוי, סיטואציות, אייפקסים, קווים - הרבה חומר אבל מוגש בצורה יעילה.

מתניעים ויוצאים לדרך

אנחנו נתמקד בשני מקטעי דרך היום, לא ארוכים במיוחד אבל טכניים, 'נתפור' אותם הלוך-חזור וחוזר חלילה. ממושב הנוסע אביאל צופה במתרחש ונותן הערות ותיקונים. אני אוהב את הגישה שלו: הוא אינו מונחה-אגו ולא עוסק ב"התפזמות" או השקעה מיותרת בהוכחה כמה שהוא טוב/ מהיר/ מומחה/ מנוסה ושאר דרכי 'אוטופיילוט' (הבנתם? יענו עף על עצמו? לא משנה). הוא מתמקד בתכלס: נהיגה, נטו.

מראן לראן אני מרגיש שיפור, אני שם לב לשינוי באופן יחסית מיידי. הנהיגה נהיית עם הזמן לזורמת יותר, חלקה יותר. אנחנו לא נוסעים מהר באופן חריג, אבל הקצב הממוצע מטפס תודות לכך שהשונות במהירות בין תת-הסגמנטים מצטמצמת ככל שהזמן עובר. קרי: המהירות המקסימלית לא עולה (ואפילו להיפך) - בעוד שהמהירות הממוצעת מזנקת מעלה.

גם כשאביאל הדגים לי את הראנים בעצמו הגישה שלו ברמת השיח תורגמה יפה לנהיגה - הוא לא נוהג חזק מאוד, הוא לא מנסה להוכיח כלום, הוא פשוט נוהג חלק. ומהר, מאוד מאוד מהר.


מסיימים עם המקטע הראשון ויוצאים אל השני, כשאנחנו מגיעים אליו אני קולט שהולך להיות כיף:


המקטע הזה כולל הרבה שינויי גובה, והוא ממוקם בדרך צידית כך שאנחנו פוגשים מעט מאוד אנשים נוספים במהלך השעה (וחצי? לא יודע, הזמן עף) הקרובה. אביאל נוהג הלוך חזור את המקטע הראשון במהירות איטית, ע"מ שנכיר את כל הסיבובים והאתגרים שהכביש הזה מציע.

הנהיגה כאן הרבה יותר מהנה, העובדה שאין כמעט אנשים נוספים גורמת לקצב להשתפר, ובנוסף הפיתולים ושינויי הגובה בשילוב עם הכוח שלא חסר לתלתן גורמים לכל העסק להרגיש כמו רכבת הרים.

לקראת הסוף אביאל אומר שעכשיו אני צריך לצאת להלוך-חזור לבד, אני טוען שעדיף שהוא יהיה איתי ברכב אבל בשושו בשביל שלפחות יהיה פידבק בסוף - הוא בשלו: ל ב ד. זה נשמע לי פחות יעיל אבל הוא המדריך ואני סומך על שיקול הדעת שלו ויוצא לדרך.

מה אני אגיד? צדק.


אם אני מסתכל על הנהיגה שלי בהדרכה הזו כעל גרף, אזי שהמגמה היתה חיובית לאורך כל הזמן (שיפור מתמיד מראן לראן), אבל היו שתי נקודות בהן הרגשתי ממש קפיצה ('פונקציית מדרגה'): בראן לאחר הפידבק הראשוני של אביאל (נטרל מהר מאוד כמה הרגלים רעים שאני סוחב כבר שנים, בלי לשים לב) - ובראן האישי.

ללא 'רשת הבטחון' של המדריך, משהו משתנה. הראן שעשיתי לבד היה עד לאותה נקודת זמן הראן הכי טוב BY FAR. זה כאילו ספגתי הרבה מידע במהלך עשרות הראנים שעשינו עד כה, אבל רק כשנהגתי לבד הצלחתי להשתמש בו בצורה יעילה באופן רציף.

לאחר הראן-סולו עשינו עוד ראן יחד כאשר אביאל בשקט, וזה היה הראן הכי טוב שהיה בכל היום.

ההבדל בנהיגה שלי בין תחילת היום, וסופו, היה תהומי.

מה, כבר נגמר?

מסתכל על השעון - פאק, קבענו ל3 שעות, בפועל אנחנו כבר על אזור ה4, אבל וזה הרגיש כמו שעה, בלחץ.

חוזרים ל'בר בהר', מדוממים, ומקשקשים עוד קצת. דיברנו בדרך על '150 משכורות' וסיפרתי לו על כל מיני אנשים שלא הגיעו אף פעם להרצאה אבל מחזיקים כבר בדעה מגובשת על מה הולך שם ומה אני צריך לעשות אחרת. אחד המקרים שזכורים לי מאוד היה בחור שממש תקף אותי באופן אישי מכיוון שאני לא מעלה הרצאה ליוטיוב וזה מעצבן אותו (כן אציין שלאחר התכתבות איתי הוא חזר בו ואף התנצל), ואביאל שאל 'אבל למה באמת?'.

סיפרתי לו את הסיבות - לא הלאה אתכם כי זה לא קשור לנושא ואני כבר גם ככה חורג - אבל במהלך השיחה פתאום קלטתי את קווי הדמיון להדרכה שעברנו יחד היום:

ראיתי עשרות רבות של סרטוני הדרכת נהיגה, יש לי סימולטור נהיגה בבית והוא עובר שימוש שבועי, יצא לי לעשות כמה ימי מסלול והשתתפתי/ביצעתי כמה וכמה טיולי נהיגה בארץ ובארה"ב. אני אמנם רחוק מלהיות נהג-על אבל מצד שני יש לי קצת נסיון ואיני טאבולה ראסה -

ועם זאת, ברמה האפקטיבית, ה4 שעות עם אביאל היו הרבה הרבה יותר יעילות משעות רבות (רבות) של פעילויות אחרות שעשיתי, combined.

שם העסק של אביאל הוא כאמור DriveLogic, ואני מוכרח לומר שבחירת השם שלו משקפת מצוין את המציאות. במהלך כל ההדרכה התמקדנו בלוגיקה, טכניקה, נתונים, ניתוח - ולא במהירות, זמנים, ביצועים ולחיצות. בשבילי זה התאים כמו כפפה ליד שכן זה בדיוק מה שחיפשתי (וגם זו ה'שפה' שיותר קל לי להבין).


אפילוג

הרבה פעמים פותחים בפורומי רכב שרשורי "מה אתם מציעים לי לשפר ברכב", ותמיד יקפוץ המשתמש הזה שיגיד "עזוב שיפורים, השיפור הכי טוב זה בנהג - קח קורס נהיגה". אני זוכר שבפעם הראשונה שראיתי תגובה כזו חשבתי שזו תגובה לא קשורה, בנאדם שואל על צנרות וטורבו ותוכנה והנמכה מה אתה בא לו עכשיו עם יציאה על שיעור פרטי?

אבל אני, אני אדם של data, ואחרי שראיתי את התגובות האלו חוזרות על עצמן פעם אחר פעם הבנתי שכנראה יש דברים בגו. עכשיו אחרי השיעור הממוקד הזה אני יכול לומר בלב שלם -

אכן, עצה טובה.

כנראה שבשרשור הבא אני אצטרף לממליצים (:

במציאות אנחנו יותר מכוערים
במציאות יש יותר גוונים של צבע