נפילה חופשית מבוקרת - סקי VS סנובורד

"הקטע עם אור זה שהוא מטומטם מדי בשביל להבין את ההשלכות של מהירות, לכן הוא גולש ככה"

אין ספק שחברים שלי יודעים לפרגן.

מתפלל לשלג וחברים טובים יותר

בכ"א, לאחר שבוע גלישה שכלל הן סקי והן סנובורד, החלטתי לפרסם את רשמיי האישיים - הן מהשבוע, והן בנוגע להבדלים בין צמד הקטגוריות.

אבל כמו מין עם דורבנים - לאט לאט:

כיף יש רק בלחם, וגם אותו אוכלים

מאז שנחשפתי לפרי האסור, הלא הוא "סנובורד" - אי שם במהלך התואר הראשון ואמצע שנות ה20 - נהייתי מכור. השתדלתי לטוס כל שנה אבל לפעמים הקריירה שלחה את גרורותיה ומנעה זאת.

בין לבין התעסקתי באופני הרים, טיפוס קירות, נהיגה ספורטיבית - אבל את מנת האנדרנלין השנתית ידעתי שיש רק מקום אחד לקבל (כאילו, כל עוד לא יוצא במקרה לעשות Downhill - אבל זה סיפור אחר).

אמנם אין הנחתום וכו', אבל מה לעשות - המציאות היא המציאות. משום מה יצא שכל עניין גלישת השלג היה בשבילי כמו... כמו דג במים, כמו אבי ביטר בשווארמיה, כמו אייל גולן בששטוס... נו הבנתם את הכוונה. משום מה זה הסתדר לי די בטבעיות.

הרבה סנובורדיסטים עושים את זה בשביל ה'טריקים', אבל אני בא בגישה שונה: אותי מעניין מקסימום תפוקה - קרי לכסות כמה שיותר מסלולים בתוך מסגרת הזמן הנתונה. לצערי נכון להיום יש לי שבוע אחד בלבד (במקרה הטוב) של סקי בשנה, ואני מרגיש מחוייב למצות אותו עד תום. מגיע למעלית הראשונה, יורד אחרי האחרונה, מכסה את כל האתר (או לכל הפחות - מנסה).

למזלי בסיבוב השלישי שלי מצאתי שותף מוצלח. הוא אמנם ברנש לא מתורבת, חסר נימוסים, בספקטרום הפוליטי נמצא קצת שמאלה מרע"מ-תע"ל ומכור לסרטי 'דמדומים' - אבל הוא גולש בסדר. אז כמו שאומרים - כשאלוהים נותן לך לימונים, אתה מסתפק בהם כי וואלה זו בדיוק תקופת הצנע ותגיד תודה שהוא לא נתן לך אשכוליות... זה פרי מר ודוחה.

קיצר אני ואותו ברנש (לצורך הפשטות נכנה אותו 'בר') טסים כבר כמה שנים יחד, והסיסמא לנסיעות (לא חופשות!) הסקי שלנו היא: "באנו לעבוד, לא להנות".

יום קשה במשרד

בר היה הראשון לזהות זאת, וכבר בטיול הקודם שלנו לאוסטריה התחיל לעשות קולות של 'אולי הפעם סקי?'. אמרתי לו שכל הניסויים האמפיריים מצביעים על כך שסקי זה לגמלאים.

אבל מאז החלפנו קידומת ל-3, ובעל כורחנו זה קרה.

סאמק, הגיע הזמן לסקי.

המחלקה הגריאטרית (או: סקי)

ראיתי את הפרק האגדי של סאות'פארק Asspen (עונה 6 פרק 2), ועשיתי כמה שנים סנובורד - כך שהרגשתי בטוח ביכולות הסקי שלי. עם זאת, בחצי היום הראשון גיליתי לדאבוני שאני די נכשל. 

לשמחתי מהר מאוד תפסתי את העניין, ובימים הבאים סיימתי כל יום כאשר אני 'קופץ' לקבוצה הבאה ברמה. גלשתי מקבוצת ה Beginners, ל Bronze Basic, משם ל Bronze Advanced, וב Silver Basic שילוב של מיצוי ההדרכה (לטיול זה) יחד עם חוסר סבלנות לקצב האיטי-מדי של הקבוצה וחזרתו של חבר חולה למוטב הובילו אותי למסקנה שעדיף שנגלוש יחד, בנפרד מהקבוצה.

מתבייש להיראות בחברתם

לשמחתי הגעתי לנקודה בה אני גולש Parallel באופן סביר, הטכניקה שלי בהחלט לוקה בחסר ויש עוד המון מקום לשיפור - אבל כן הגעתי לנק' בה אני מסוגל להכנס כמעט לכל מסלול באתר, ולהגיע למהירויות מהנות; הן ברמת המקסימום, והן ברמת המיצוע.

בתום חמשת ימי הסקי הספקתי לכסות את רוב האתר האיטלקי (יש חיבור לאתר צרפתי, עליו ויתרתי בהמלצתו של חבר), לעשות מסלולים מכל הגוונים, לשבור יום אחר יום את שיא המהירות האישית שלי על השלג (72 קמ"ש ביום השלישי, 77 ברביעי, 80 בחמישי --> 92 במסלול השחור האחרון לשבוע). 

החלטתי להעביר את היום האחרון בסנובורד ע"מ שיהיה לי בסיס טוב להשוואת back to back בין הסגנונות.

טובים השניים מהאפס

נפילה חופשית מבוקרת (או: סנובורד)

שילוב בין over-confidence ויכולת ספיגת מכות גבוהה <הכנס בדיחת ילד כאפות כאן> הובילה לגלישה התואמת את הציטוט שפתח את הרשומה. את סגנון הגלישה שלי אני מכנה 'נפילה חופשית מבוקרת'. כשאני אומר 'נפילה חופשית' אני מתכוון יותר במובן של התדרדרות במהירות גבוהה, ה'מבוקרת' זה הקטע בו אני מנסה לא להפוך אותה לנפילה במובן של התרסקות. לפעמים בהצלחה, לעתים - פחות.

למרות שיישמתי את הסגנון הפרטני שלי גם בסקי, בסנובורד שכללתי זאת לפסאודו-אמנות. להוציא התרסקויות טוטאליות (חמסה^3) אני לא עוצר על המדרון. אף פעם. אם נפלתי בכיוון מעלה ההר אני מיד מקפיץ עצמי חזרה עם הידיים וממשיך בגלישה, אם נפלתי בכיוון המורד אני עושה גלגול וממשיך. מינימום בזבוז זמן כבר אמרנו?

מהטיול השלישי, סקיוולט, אוסטריה

make action GIFs like this at MakeaGif

אז כן - הטכניקה שלי מן הסתם יכולה להשתפר, ואני חלש ברמפות טריקים ושלל מרעין בישין - אבל מבחינת מהירות נטו, מעטים האנשים עם נסיון בסד"ג שלי שימתינו לי בגונדולה.

נו - אז איך אתה משווה סקי מול סנובורד?

בתום השבוע, ולאחר שגלשתי Back to back סקי וסנובורד, אני יכול לפרסם את ממצאי (ה'מדעיים' ;), נכון לנק' הזמן הנוכחית והניתוח הפרטני שלי:

מבחינת FUN, נטו: הסנובורד מנצח, בהפרש קטן אך קיים.

שילוב בין תנועה מגניבה שמחייבת אותך 'להתחייב' למדרון, הריגוש שבהחלפת 'סכינים' בעת גלישה במהירות גבוהה, הסלטות שמונעות הפסקת גלישה לאחר נפילה, היכולת להתמודד עם כל מדרון-שהו גם אם אתה לא ULTRA PRO - כל אלו תורמים לכך שהבורד ישאיר חיוך גדול יותר בסוף המדרון.

מבחינת Overhead: הסקי מנצח, בהפרש. אמנם גלישת סנובורד מאפשרת לך הליכה בנעליים כמעט רגילות במקום סד העינויים האינקוויזיציוני שגם נקרא "נעלי סקי" - אבל כאן זה נגמר. בסקי לא צריך לשחרר ביינד (נעילת הנעל לבורד) בכל פעם שמגיעים למעלית, ולחבר חזרה בירידה. בסקי לא צריך לשחרר רגל כשמגיעים למישור, אלא פשוט להשתמש במוטות החביבים - ועם טכניקה נכונה אפשר גם לגלוש במעלה ההר (כל עוד הזווית והכושר מאפשרים).

מבחינת נפילות: אחרי שנים של גלישת סנובורד, בכנות - אין בכלל מה להשוות. בסקי הן נופלים פחות (אתה יציב יותר, בהפרש), וכשנופלים זה פחות כואב. העובדה שהגוף שלך לא מחובר לקרש שמאלץ זוויות מסויימות מאפשר ליפול 'נקי' יותר. הספקתי בשבוע המדובר ליפול במהירויות נמוכות וגבוהות, בשיפועים קטנים ותלולים - ואין מה להשוות בכלל. סקי מנצח כאן בהפרש גדול.

מבחינת טכניקה: בסקי קל להתחיל אך לוקח זמן לא מבוטל להשתפר ולהתמקצע. בסנובורד קשה יותר בהתחלה אך פשוט יותר להגיע לרמה גבוהה, לכן כאן זה עניין של גישה והעדפה אישית.
בשתי הקטגוריות חשוב מאוד - שלא לומר קריטי - להגיע בגישה הנכונה, ולהשתדל לגלוש באופן 'משוחרר'.
מנסיוני האישי (הן שלי, והן מליווי כמה וכמה מתחילים): האנשים שחוששים מאוד מנפילות ישתפרו בקצב איטי בהפרש ניכר, ובאופן מעט אבסורדי אף עלולים למצוא את עצמם עם פציעות חמורות יותר (עצם החשש והפחד הוא קטליזטור לנפילות 'רעות').

מבחינת מהירות: החלק הלא מפתיע - המהירות הסופית בסקי גבוהה יותר, גבוהה יותר בהפרש ניכר...
בעוד שאני בתור סנובורדיסט עם נסיון מסוים שגולש חזק וללא עכבות הגעתי למהירות מקסימלית של 70 ומשהו קמ"ש בכל שנות הגלישה שלי, בסקי על השבוע הראשון שברתי את מחסום ה90 קמ"ש, ואני נוטה להאמין שבפעם הבאה אם תרצה המס"מ אגיע גם למספר תלת ספרתי. להגיע למהירות סופית גבוהה בסקי זה פשוט... קל. סקי זה כמו שוטגאן: POINT AND SHOOT. היציבות של שתי הרגליים היא משהו הרבה יותר קל להתמודדות מאשר התזזיתיות של השענות על סכין הבורד, בטח ובטח כשמשקללים פנימה את הצורך 'להחליף סכין' במהירות של למעלה מ70 קמ"ש.
החלק הכן מפתיע מבחינתי - המהירות הממוצעת בסנובורד לא נופלת (ואף עולה, בעיקר במסלולים אדומים+) על זו של הסקי. כאשר אני מתייחס - מן הסתם - לרמות החובבניות של גולשים כמוני ולא לשועלי שלג אוסטריים.
אחד ההבדלים העיקריים בין הסגנונות הוא בעצמת ומודולציה הבלימה, שכן גולש מתחיל בסנובורד יוכל לבלום טוב בהפרש ניכר - עצום - מהמקביל לו בסקי. עצם יכולת הבלימה (והבטחון הנגזר ממנה) עוזר מאוד לפן המהירות הממוצעת הנ"ל, ואני סבור שככל שגולש הסקי ישתפר (הן בטכניקת הגלישה, והן בטכניקת הבלימה) כך הוא יצמצם את ההפרש במהירויות הנ"ל.


שורה תחתונה: למרות שאני מוצא את הסנובורד כמהנה יותר ומהיר לא פחות (בשבילי מהירות וכיף קשורות באופן הדוק), אני נוטה להאמין שסקי יהיה נכון יותר לגולש הממוצע. מדובר בספורט נגיש יותר, אגרסיבי פחות, ללא קטעים מציקים בכניסה/ירידה מגונדולות ומישורים. אני מתכוון להמשיך להשתפר בסקי, ובד בבד לא להזניח את הסנובורד שרחוק מאוד ממיצוי עבורי.

באנו בשביל המספרים

כאמור, יצא לי לעשות כל מיני שיגועי אנדרנלין.

אבל כמו שאמר החבר שחווה סקי לראשונה בטיול הזה (כן, הוא היה בחרמון - לא, זה לא נחשב):

"שנים שאני לא מבין למה אנשים עושים את הספורט המיותר הזה: הן טיול יקר, והן אחוזי פציעות גבוהים. מה הקטע? חסרות פעילויות בעולם?

עכשיו אני מבין"

ספורט שלג זה מסוג הדברים שברגע שעושים פעם אחת - מבינים שזו הפעם האחרונה, או הראשונה מזה רבות עתידיות נוספות. אז כן, לשמחתי חוויתי כל מיני ריגושים ושיגועים - אבל הן סקי והן סנובורד הם חד משמעית 6/6.

הכי כיף שיש.

חוץ מהקטע שחוזרים מהחופשה :(

עד השנה הבאה ...